זה התחיל בתנודה קלה, בתחושה של אי נוחות שהלכה והתגברה, עד שלא יכולתי יותר להתעלם ממנה.
התחלתי לחוש מן בערה כזו בתוכי שדוחפת אותי הלאה. מן קול פנימי שאומר: "עד מתי תישארי לדרוך במקום? יללה, יש לך משימה בחיים, יש לך יעוד לממש. תתחילי לצעוד!".
משימה? ייעוד? על מה הוא מדבר הנודניק הזה שלא נותן לי מנוח.
כן. תחושה עמוקה שלא סתם קבלתי את כישרון הכתיבה שלי, שלא במקרה אני מי שאני על כל המורכבות והמכלול הבלתי מתקבל על הדעת של עולמות מנוגדים כל כך בתוכי. ואולי יש שם עוד משהו ליצור ולעשות.
אז התחלתי לחקור. חזרתי לספר מדהים ונפלא שמאוד עזר לי בשעתו ללבות את היצירתיות שלי "דרך האומן" של ג'וליה קמרון ובמשך 6 חודשים קמתי באשמורת לכתוב מה שהיא מכנה "דפי בוקר". לגעת בתשוקות, לזהות את הלהט, להתעמת עם הפחדים…
והם הגיעו. בהמוניהם. שדים ו"דמונים" ו"אורקים" ויצורי שאול מבעיתים, שלא פסקו מלעוט לקראתי בקריאות מקפיאות דם וללעוג לי: "מי את חושבת שאת? את לא שווה! את לא יכולה! את לא חשובה! את לא מספיק טובה! בה! בה!"
נפלתי וקמתי. הכנתי לוח חזון מדהים (בריסטול שאתם מדביקים עליו תמונות שמבטאות את החלומות והכיסופים שלכם בכל תחומי החיים), סיימתי עם "דרך האומן" (מעניין שנתקעתי בו בשלב של "תודעת השפע" ) ועברתי ל"מבחן התשוקה" של ג'נט אטווד. במקביל הקדשתי 20 דקות לשיחה יומיומית צפופה עם המנטור שלי (מנחשים מיהו?) וזה חוץ מנוסח התפילה כמובן בסידור. ככה במילים שלי ליתר בטחון.
רעיון מהותי שפגשתי בספרים הללו, היה המוכנות לנוע אל מחוץ ל"אזור הנינוחות". ואני כל כך אוהבת כשנוח לי. התחלתי ללכת לסדנאות, קורסים, למעגלי נשים ונטוורקינג ולמעשה, לכל אירוע שזיהיתי בו הזדמנות לצמיחה.
כך נרשמתי והגענו (אני ובעלי) למשחק היזמות החדש של freshbiz . לא היה לי שמץ של מושג לקראת מה אני הולכת. המחיר היה זהה למחיר של ארוחה בבית קפה, אז קדימה החלטתי, נעשה דייט לא שגרתי ונשחק אותה!
הגענו, התיישבנו סביב שולחנות עם לוחות משחק ו.. המשחק התחיל.
אל תשאלו.
אמרתי שלא תשאלו!
ביזיון.
הייתי הכי גרועה בשולחן. מה בשולחן? באולם.
כן, אני. ימימה ביסמוט, מחוללת הרעיונות, אשפית המילים, נותרה חסרת יכולת כערער בערבה.
החבר'ה בשולחן שלי, זיהו שאני לא פירמה והתחילו ככה לבטא את אי הנוחות שלהם מהאטיות שלי. דייי. זה היה הקש. כמעט כמעט פרצתי בבכי.
פתאום לא הייתי ימימה בת ה-47 , מטרוניתה נכבדת נשואה ואמא לשבעה, אלא הייתי יערה בת החמש, שהגננת העמידה בפינה, כי לא רציתי להשתתף בריקוד במעגל.
ככל שהמשחק התקדם והתלהט והחבר'ה בשולחן שלי, התחילו לתפוס אותו וליהנות. כך אני הלכתי ונאטמתי. הלכתי והשתתקתי.
אבל, באתי ללמוד משהו על עצמי, נכון? והמשחק הזה כך מסתבר לא תמים בכלל, הוא משמש מעין מראה ל"משחק החיים" האמיתי.
ואז התחילו ליפול אסימונים. מה זה אסימונים? אבטיחים! מה זה אבטיחים? דלעות!
"איפה את בורחת בחיים?" "איך את מתמודדת במצבים חדשים?" "איך את בנושא של שיתוף פעולה?" "איך את רותמת אנשים אלייך?"
מה אומר לכם?
בושות. היה קשה. ולא נעים.
אבל ניצחתי.
ניצחתי את הדחף לקום ולברוח כשקשה לי (לא מעט בזכות הקואוצ'רים שהסתובבו בקהל לעזור לשכמוני).
ניצחתי את הצורך…
להיראות מושלמת.
ויודעת.
ומסוגלת.
נגעתי להרף עין עמוק בתוכי.
אחר כך, כשהייתי מסוגלת לגלות מעט חמלה לעצמי, הצצתי שם שוב, לבפנוכו שלי. ודווקא אהבתי את הנבט הביישן, החייכן והנדיב שפגשתי שם.
כל כך סבלתי, שבעלי ואני החלטנו להשתתף גם במשחק הבא (ככה זה עם הפולניות. מזוכיסטיות).
***
וכעת, כחלק מ"מסע ההתגלות" של הייעוד שלי, אני עובדת בימים אלו על מיקוד עסקי ומיתוג מחדש. לשם כך, מאד מאד מאד יעזור לי, אם תכתבו לי פה בתגובות, מה לדעתכם הייחודיות שלי? מה יש לי לתת שאין לאחרים ואיך אני יכולה לשרת את האנושות במתנות שקבלתי?
ודבר שני אני ממליצה בחום, לכל מי שרוצה ומוכן לבחון את "משחק חייו", לאמן את המוח לחשוב "מחוץ לקופסא", ללמוד לזהות הזדמנויות חדשות ובכלל לצמוח, לרוץ ולהירשם לסדנת המשחק הבאה של פרשביז , יש סיכוי טוב שאני אהיה שם… סובלת.. .(לא פולניה כמוני תחמיץ בעד שום הון שבעולם את ההזדמנות לסבל צרוף והגון!)
נ.ב.
אני יודעת שהבטחתי מתכון מנצח לפשטידת דלעת. אבל התחרטתי. בסוף זה היה נראה לי בריא מדי
הי ימימה.
בדר"כ לא כותבת ומשאירה תגובות, אבל שאלת שאלה כל כך מפורשת …אז אני מגיבה.
בחודשים האחרונים גם אני ממציאה עצמי מחדש, חלק מהחיפוש היה להירשם לכל דואל שמגיע ולכל הצעה לסדרת טיפים ואז…לסנן, לזקק ולהיוותר רק עם אלה שדיברו אליי ממש. את אחת מהן.
את אמיתית לגמרי, נוגעת, מצחיקה, כותבת נפלא, אבל הכי חשוב – מלאת שכבות אמת, שכבות שנצברו "על אמת" ממחשבות, ורגשות, ואכזבות וכשלונות ונצחונות – שכבות שנצברו – כי לא פחדת לנסות.
ואני יודעת שכתיבה שיווקית היא פרנסתך (נכון לרגע זה) ואני בטוחה שדרכה עזרת להמון אנשים ומלאת את חייך בשפע ושמחה, אבל אולי קפיצת המדרגה הבאה שלך תהא לכתיבה ועשייה מסוג נוסף, אחר, כי כמו שזה נראה מן הכיסא שלי… נולדת להשפיע ולעזור לאנשים לגדול, אז אולי תכתבי ספר (אבל לא על סודות הכתיבה השיווקית)ותצאי להרצאות ותגעי בכמה שיותר לבבות, ותקרבי בין דתיים לכאלה שפחות…
בקיצור – פשוט תהיי את ותביאי את עצמך במתנה לכמה שיותר אנשים.
ו…תודה, על כל העצות הטובות והטיפים – למדתי ממך הרבה.
דפנה
דפנה את מדהימה. את מתארת את המחשבות שעולות בי לאחרונה באשר לייעוד שלי עלי אדמות. תודה רבה על ההשקעה, דקות ההבחנה והנדיבות!
היי ימימה.
ביקשת אז – הכתיבה שלך תמיד קולחת, מעניינת, מרעננת, לא שיגרתית ונקודת המבט תמיד מפתיעה מחדש. לכן אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך למרות שאני כבר לא מתעניינת בשיווק וכד'…
בהצלחה חגית
תודה חגית!
ימימה היקרה! את נבדלת בעיני בהומור שלך ובסיפורים יוצאי הדופן.
אז הנה קצת סיעור מוחות: בונה לך סיפור יוצא דופן ומלא הומור. …משחקת עם מילים. סיפור שמוכר. The storyteller. קוסמת,מלהטטת ומשחקת עם סיפורים. טוב עד כאן להיום. ..עוד בסוף תשלמי לי!
כמה עולה שעת ייעוץ? 🙂
הפוסטים שלך הכי מקוריים שיצא לי לראות, ואני מתמלאת שמחה כשאני רואה הודעה על פוסט חדש שלך. את מעוררת השראה. בהצלחה עם המיתוג החדש.
תודה עדי! זה כל כך משמח אותי לשמוע!
הייחודיות שלך זה שאת חובשת מטפחת…… ולא פאה!!!!!!!!!!!!!!!!
לא מתאים לך, ימימה. בחורה אינטלגנטית ויצירתית כמוך, ליברלית בדעותיה – צריכה לחבוש פאה!…
תסלחי לי על החדירה לפרטיות שלך, אבל אם את רוצה מחמאות, ואת זה את מקבלת בשפע ותקבלי גם ממני – למדי לקבל גם ביקורת: ימימה, יותר מתאים לך פאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וחוץ מזה, את נודניקית וחופרת, ומעניינת ומצחיקה, מוכשרת ויצירתית, ונראה לי שתוך כדי שאת מתרחצת, הופ, נופל לך הרעיון. את שוכחת היכן את נמצאת ואיך את נראית ורצה למחשב……………………
וזה שאת נודניקית וחופרת – זה מצויין לביזנס שלך. הרי זה מה שצריך לפרסומת טובה………………
ותזהרי ממני, אני הולכת ללמוד ממך את יסודות המקצוע – ואהיה יום אחד מתחרה שלך – אבל עם פאה……….
🙂
ימימה, אני מסכים עם דפנה, את יודעת לגעת ברגשות של אנשים לכן אני ממליץ לך לכתוב ספר. קצת יותר עדין ממה שאת כותבת היום אבל זה בהחלט מתאים לך. צרפי לזה הרצאות לא הייתי אומר קירוב (אין בזה פרנסה) אבל הרצאות על איך תוכל למצוא את האני האמיתי שבך וכל מני תובנות לחיים. את בטוח יודעת הרבה תובנות כאלה. אם מאמני כדורסל יכולים לייעץ לבעלי עסקים, את יכולה בהחלט לייעץ לאנשים מן השורה. (אם את רוצה יותר פרוט ורעיונות נוספים, שלחי לי מייל אשמח לעזור לך)
אילן, אני עשויה בהחלט לשלוח לך מייל… 🙂
פעמים רבות את כותבת על כך שאת חוזרת בתשובה.
את יכולה לכתוב על כל בקלילות ולא לפחד מהתגובות של הקוראים.
זה הופך את כל המושג" חזרה בתשובה" לקליל ומצחיק.
אני כל הזמן מפחדת להגיד מי אני באמת מפחד שפחות אנשים יגיעו לפעילות…
איך את עושה זאת?
אילת,
ירושלים של מעלה- מפגשים עם העולם החסידי
ת'אמת? לא יודעת… 🙂
שלום ימימה, כמו תמיד בשבועות האחרונים אני נהנית לקרוא את המיילים שלך, גם הפעם. אבל בשונה מהפעמים הקודמות, החלטתי להגיב. את שנונה ומקורית ומצליחה להעביר את המסרים בצורה מבריקה וברורה. כל מייל שלך משמח אותי ומביא לי תובנות, שאני מקווה להשתמש בהן, (כשאצליח להזיז את עצמי מנקודת הנוחות , שהיא כבר לא כ"כ נוחה…) אני בטוחה שתצליחי בכל מה שתבחרי לעשות. ברור לי שיש לך כישרון בדיבור כמו בכתיבה, אז אם את רוצה להרצות (בתור התחלה חד פעמי) יש לי מקום עבורך. תודה רבה על המיילים. דסי
תודה דסי מתוקה
ושוב מוצאת עצמי מגיבה בניגוד גמור להרגלי…ועוד פעמיים באותו היום! פשוט, לא יכולתי שלא לשפוך אור …כשאיילת אורן שאלה איך את עושה את זה..? זה פתאום זרח…אולי אחד מיעודייך הוא דווקא אל מול נשים חרדיות, שכל כך רוצות להגשים עצמן אבל מתקשות לפרוץ את "גדר ההפרדה" שבין כל הפלגים…אולי "ת'אמת? לא יודעת" היא תשובה אמיתית אבל זמנית(אני הייתי כותבת זאת כך:"ת'אמת… לא יודעת …?") ואם תשקיעי קצת מחשבה תמצאי את הדרך להיות "יודעת" ולתרגם את דרכך ל"שיטה עובדת" בעבור הרבה נשים אחרות (ואולי אפילו גברים אחרים – בהתאם למה שמותר ומקובל)וקירוב לבבות – לא אמור להיות מקור פרנסה. קירוב הוא צורך ואם הצורך קיים אזי "המוצר" כבר ימצא את דרכו להימכר ובמחיר ראוי.
יאללה בי- בהצלחה!
דפנה
מעניין מה שאת אומרת. שווה מחשבה. תודה גדולה על ההשקעה!
ימימה,
קוראת אותך , מזדהה הרבה פעמים.
ושותקת.
עושה לי טוב לקרוא אותך.
אני מתענינת בסדנא שכתבת עליה,
את יכולה לשלוח פרטים?
בברכה לבבית
תודה רחל. יש קישור לסדנא בתוך המאמר.
תקשיבי למה שאומרים לך כאן. יש פה אנשים חכמים. ותקשיבי ללב שלך.
🙂
ימימה היקרה
מעניין שאנחנו נמצאות באותה נקודה בחיים. גם לי ברור כבר זמן מה שהיעוד שלי הוא לעזור לאנשים. אני עושה זאת באמצעות לימוד שינוי ממציאות מצויה למציאות רצויה. כעשור אני מעבירה הרצאות וסדנאות לקבוצות קטנות ברחבי הארץ. חבר טוב תפס אותי לשיחה ואמר את המשפט המזעזע הבא: "קיבלת מתנה מאלוהים. איזו זכות יש לך לחלוק אותה עם מעט אנשים?…"
אז… ימימה יש לך מתנה נהדרת, מתנת המילים. אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך כל פעם מחדש, מחכימה, מפנימה ולומדת. חובה עליך (וכפי שהבנת זוהי גם מצווה גדולה) לחלוק את המתנה עם כמה שיותר אנשים. אז… קימה לעשייה. והמון בהצלחה!!!
סיגלית תמיר
תודה נשמה
היי,
אני ממש לא כותבת תגובות, אך לשאלה כה ישירה וחשובה- חשוב לי לענות
האמת גם אני בסוג של מסע למצוא את הדרך שלי, וכך גם הגעתי אליך, בהרשמה להרצאות ורשימות תפוצה… האמת לא יצא לי לקרוא הרבה, אבל יש משהו דווקא בכתיבה שלך שמעודד- שאומר שאם רק הכוונה כל אחד יכול. זה לא שאת אומרת "אני יודעת לכתוב בואו תשלמו לי ואני אעשה את זה בשבליכם"- שזה גם בסדר. אלא את עוזרת ואת משתפת את הידע שלך לעולם! את רוצה לתת מעצמך. ולהעביר ידע, ועד באופן מסודר וממוקד, זו משימה לא פשוטה (מנסיון :))- ואת מצליחה לעשות את זה.
בהיותי מאמנת, קצת פחות התחברתי לפוסט של טעויות נפוצות- זה נכון וחשוב להסתכל על טעויות, אבל אני מעדיפה ללמוד מה כן לעשות, במקום מה לא לעשות- שזה בהחלט משהו שאת כן נותנת כמובן בסוף הפוסט או המאמר, אבל הכותרת הגדולה של הטעויות פחות מושכת אותי
אני מאמינה שאת בנאדם ייחודי ומורכב, ולהעביר את היכולות האלה לעולם זו משימה מדהימה ואני בטוחה שתצליחי!
תודה מרינה, כיף שהגבת הפעם!
הי ימימה ,
אני מאודאוהב לקרוא את הפוסטים שלך. אני חא קורא את הפוסטים שלך בגלל הכתיבה שלך. כל לקוחותי הם דוברי אנגלית כך שכתיבה בעברית לא תעזור לי.
אני אוהב את הפוסטים שלך בגלל החכמה שלהם בגלל הידע שלך מה מניע אנשים מה ימשוך תשומת לב , . אני חושב שאת צריכה להרחיב את העסק שלך לענפים מעבר לכתיבה . להוסיף בשר לעסק ולהרחיבו לתחומי שיווק נוספים .
נסי לבנות תכנים נוספים , שירותים נוספים שיהיו מבוססים לא רק על כתיבה . הרי כתיבה היא רק אמצעי אחד. החכמה שמאחורי היא הדבר המניע .
כמובן הדבר ידרוש ממך לצאת מאזור הנוחות שלך ולפעול במגרשים שאין לך בהם שליטה . אבל אני מסין ממך שזה דווקא אתגר שאת מחפשת אותו !!!
בהצלחה .
דורון .
אוי לצאת מאיזור הנינוחות. כמה זה קשה. תודה על דבריך המאירים 🙂
היי ימימה
קראתי שוב את הפוסט שלך. הוא מלא התבחבשויות. אם יש לך מטרה תתמקדי עליה ותתקדמי. הבעיה שאת תקועה במקום של מה יחשבו עלייך, וזה מה שתוקע אותך. רוצה הוכחה?
"מאד מאד מאד יעזור לי, אם תכתבו לי פה בתגובות, מה לדעתכם הייחודיות שלי? מה יש לי לתת שאין לאחרים ואיך אני יכולה לשרת את האנושות במתנות שקבלתי?"
את יודעת את התשובה. נכון? אם מישהו פה יכתוב לך את גרועה, את על הפנים, אין לך מה לתת…מה תעשי? תוותרי על הכל? תנסי להוכיח לו שזה לא נכון?
תסגרי את האוזניים לקולות מבחוץ. ואני שוב אומרת לך – תקשיבי ללב שלך. ותשאלי את המנטור שלך (גם אני מכירה אותו אישית) מה הכי נכון לעשות.
תודה.
אולי את צודקת.
זה אולי קשה אבל לא בלתי אפשרי. תסתכלי אחורה ותראי כמה צעדת מאז.