"בשנה הבאה", "אחרי החגים", כשתעבור הקורונה…" יום אחד תעיזי לעשות באמת את מה שאת חולמת להיות: מדענית, חוקרת חלל, רועת צאן (זה החלום שלי 😉 ), זמרת, פסלת, שף קונדיטור, מעצבת בארים, צלמת… "אבל לא לא לא. ממש לא עכשיו. לא היום. היום זה לא מעשי, לא אפשרי, פשוט לא שייך…"
וכך חולפות להן השנים ואת מוצאת את עצמך שוב ושוב באותו מרחב בטוח, על אותה משבצת מוכרת: "חולמת על…", "שואפת ל…", "מייחלת ש…" וכל מה שמשתנה זה שהעתקת את חלומותייך בכתב נאה ומסולסל ממחברת למחברת.
הטיפ שלי הוא פשוט להתחיל, בהכי קטן שיש ובמחיר הכי זול שיש. לעבוד בלי להרוויח עם כמה לקוחות ראשונים. בלי משרד, בלי ניר פירמה, בלי הוצאות על פרסומת. לבנות לחברה טובה אתר אינטרנט ראשון, לצלם את הילדים של השכנה, ולא לצפות לשום פריצת דרך מידית.
תעבדי קצת בחצי חינם, מקסימום יתברר שאת הצלחה אדירה, מקסימום תצליחי…..
ימימה,
זה פוסט מרגש ומטלטל!
תודה על הניעור
וואוווו ימימה!!!!!!!!
פוסט שהוא כמו כאפה לפנים!
אמאלההה כמה זה מפחיד
שאני מזדקנת ומפחדת להגשים את החלומות שלי
את כותבת בחסד עליון!
ימימה!!!
אני בהלם מהתזמון , יותר נכון לקרוא לזה השגחה!!
בעשור האחרון אני מנהלת חנות מצליחה ורווחית,
לומדת עושה קורסים להתיעל וכו,
אבל זה לא זה!
מרגישה איך אני נמשכת לעולם החשבונאות – ראיית חשבון יעוץ מס וכדו,
אני מרגישה שבעבודתי בחנות אני לא עושה את מה שאני אוהבת
והנה את באה עם מאמר שצועק את מה שצועקת הנשמה שלי!!
אז תגידי לי את אם זה שפוי , שיש לי עסק מניב מכניס אפילו מאד, לקום ולעזוב כי אני יותר אוהבת להתעסק עם מספרים
ואולי בסוף גם את זה אני לא אוהב אז מה עשינו???
אז מה את אומרת ימימקה?
זה מדהים, כי כל הפוסט חשבתי לעצמי, נכון, נכון, אבל ברגע האמת לא תמיד קורה מה שאת מתכננת. אבל הטיפ שנתת , בהחלט עושה שינוי בהכל. פשוט מעולה! מיישמת על עצמי כבר מעכשיו