אני זוכרת כבר מגיל צעיר, המילה שהכי הילכה עלי אימים הייתה: "בינוניות". לשמוע שמשהו שעשיתי "בינוני", זה היה אסון. קטסטרופה. משהו "דודתי" כזה, כמו שאומרים על מישהי שהיא "חביבה", "נחמדה".
אין לי מושג איך ואיפה זה השתבש ככה והאם האשמה היא בהוריי ששורשים להם נטועים אי שם ברוסיה הטוטליטרית, אבל למרות שלמראית עין ציונים בחשבון או בהיסטוריה ממש לא הזיזו להם, כל מה שהיה כרוך בחשיבה מקורית ויצירתיות, הזיז גם הזיז.
בקיצר, לא משנה מה הסיבה, גדלתי בידיעה ברורה ש"בינוני" זוהי מילה נרדפת ל"כישלון טוטאלי".
ואני רוצה לספר לכם ידידיי היקרים, שבגין אותה מחשבה, עברו עלי שנים ארוכות בלי שהעזתי ליצור משהו, הלא זה עלול להיות "בינוני" ואיך אני יכולה להרשות לעצמי?
רק לאחרונה, 20 שנה בתשובה ומגרדת כבר את שערי הבינה, תפסתי פתאום שהחשש המוטרף הזה מבינוניות הוא כזה חתיכת גאווה מסריחה. שלא תיאמן. למה מי אני חושבת שאני? מזת'ומרת אסור לי להיות בינונית? כאילו אני יכולה להיות משהו אחר?!
אני כולה טיפה סרוחה, עפר ואפר… אז נכון שנבראתי בצלם אלוקים ובשבילי נברא העולם, אבל בכל זאת, לא להרשות לעצמי לטעות, ליפול, לנסות, להתנסות וליצור משהו שהוא לא "וואו", זה מה זה גאווה…
…
טוב, אז נכון שמצד אחד אני גאוותנית, אבל בה במידה אני גם מתקנת בשנייה שאני קולטת.
אז קלטתי.
וזה היה וואחאד אסימון ענק שנפל לי וזעזע את אמות הסיפים. פתאום הבנתי שרק אם אעיז להיות בינונית, רק אם ארשה לעצמי לקחת סיכון ולא להיות הכי טובה, הכי מוצלחת, הכי מיוחדת, הכי מדהימה (לפחות על ההתחלה:-)), רק כך יש לי סיכוי אי פעם ללמוד משהו חדש ורק כך ישנו איזה צל צילו של סיכוי, שאוכל להיות אי פעם באמת מצטיינת.
ותודו שזו תובנה מדהימה!
כלומר, הדרך למצוינות עוברת בהכרח בבינוניות!
במילים אחרות, אני יכולה לכתוב פוסטים בינוניים ואני רוצה לכתוב פוסטים בינוניים ואני חייבת לכתוב פוסטים בינוניים, כי רק פוסטים בינוניים, יולידו בסופו של דבר את היהלומים הנדירים שאני מייצרת מעת לעת. ואין שום דרך קיצור ואין שום אפשרות לדלג על הניסיונות הפחות טובים!
כי בתכל'ס בתכל'ס (וזו אפילו תובנה עוד יותר גבוהה), דווקא הפוסטים הבינוניים והפחות מוצלחים, הם הם המוצלחים באמת. כי הם לא זקוקים להכרה או למחיאות כפיים ויש בהם אומץ להיות פשוט מה שהם.
בסד
מדהים בעומק בחיוך הפשוט והמזמין.
אבל למען השם איך פותחים בלוג??????????
אני כבר כותבת וגם מרגישה איך משהו בקישקעס זז ומתחילים להנץ כל מיני דברים שכל המכופתרים סביבי מקבלים מהם חררה. יש לי אפילו שם וסימלון חמודי וגם קבוצה בווטסאפ של מי שיכולות להפיץ את הגיגי אבל תכלס אין לי בלוג!!!!!!!!!!
מה עושים?????????????
מייחלת להדרכה סבתא אסתר
בסד
מדהים בעומק בחיוך הפשוט והמזמין.
אבל למען השם איך פותחים בלוג??????????
אני כבר כותבת וגם מרגישה איך משהו בקישקעס זז ומתחילים להנץ כל מיני דברים שכל המכופתרים סביבי מקבלים מהם חררה. יש לי אפילו שם וסימלון חמודי וגם קבוצה בווטסאפ של מי שיכולות להפיץ את הגיגי אבל תכלס אין לי בלוג!!!!!!!!!!
מה עושים?????????????
מייחלת להדרכה סבתא אסתר