ביום ובלילה, בטוב וברע, בתקופות של צמיחה ותקופות של דשדוש, בימים מלאי אור וימי חשכה, בהצלחות ובכישלונות, הוא תמיד פסיעה אחת מאחורייך, מלווה אותך כמו צל.
ואם תרצי לדעת מי את ואיפה את אוחזת בחייך, אין קל מזה.
פשוט תתבונני בו. בעסק שלך.
אם גם את בעלת עסק קטן, זה ודאי מוכר לך. בימים בהם טוב לך עם עצמך, כשאת מרגישה שהמושכות בידייך והעולם מאיר לך פנים, גם העסק שלך מקרין אלייך בחזרה והכל הולך למישרין.
אך באותה מידה ממש, בימים פחות טובים, בהם את מסוכסכת עם עצמך, מרגישה שהמשא כבד עלייך, שההתמודדות קשה מנשוא ואת רק רוצה לברוח, גם הוא ה'בייבי' שלך, ממש כמוך – נובל…
לו רק היית יכולה לעשות את ההפרדה המתבקשת ממבוגרת אחראית כמוך:
ממשיכה להשקות אותו בכל האור והחום והוויטמינים והמילים הטובות שהוא צריך, ורק בחשכת הלילה תחת שמיכת הניחומים, מאפשרת לעצמך להתפרק – הוא לא היה רגיש כל כך וחסר בטחון העסק הזה.
אבל את לא יכולה.
את פשוט לא מסוגלת.
הוא זה את ואת זה הוא ואתם כל כך מעורבבים. את והעסק שלך…
אז נכון שממש לא אצל כל בעלי העסקים זה ניכר. לא אצל כולם רואים את זה כל כך בבירור כמו אצלך, כי אצלך יקירה כמו תמיד, מה שרואים זה בדיוק מה שיש…
אז את מרפה. מניחה לזה ובמקום להציק לעצמך, את קונה לו כרטיס במחלקה ראשונה ומזמינה אותו להצטרף אלייך יד ביד למסע ההתגלות.
וזה לוקח זמן. הרבה זמן.
ובמושגים של מדיה חברתית ותקשורת דיגיטלית – המון הממממון זמן…
אבל את לא יכולה אחרת. את פשוט לא מסוגלת לעשות חצי מהדרך ולו במחיר של צלילה לתהום הנשייה ואובדן… התהילה.
אז את מתכנסת פנימה, מתבוננת, וחותרת ומקלפת, קליפה אחר קליפה, גלד אחר גלד. את לא מוותרת על פסיק, בגדייך נשחקים וכפות ידייך מיובלות מחיפוש בלתי נלאה אחר הנקודה הנכונה, המדויקת. אחר התו החמקן הזה, שהתחליף שלו נשמע לך כמו זיוף.
יום רודף יום, אייטם רודף אייטם, התקשורת ממשיכה להתקיף את העולם בתזזתיות ואת עדיין בשלך. מחפשת…
יודעת שחלק יוותרו, חלק יינטשו בדרך וכל מי שזקוק לסיפוקים מידיים לא ישרוד עד הסוף.
אבל את בוטחת. מאמינה. ויודעת בידיעה שאין עמוקה ממנה, שכשיגיע הזמן ותסיימי לפנות את ערמות העפר והאפר, משהו מרהיב ויקר לעין ערוך יתנוצץ שם, משהו מדויק וחייכן ויחיד במינו. משהו שרק את יכולה להביא לעולם.
בס"ד
וואו.
וואו.
וואו!! את מתנוצצת!
והמניפסט הזה… כן, זה ככה כל כך הרבה פעמים. את זה העסק והוא – את.
ההפרדות יגיעו מתישהו, איכשהו. עם הצמיחה ועם השחיקה.
כתבת נפלא יקירתי. בלי קשר אלי 🙂 (רגע, אני אמרתי "לעזאזל"???)
את אכן חיה. וההבלחה הזו טובה לכולנו.
חיבוק!
מזדהה. הו הו.
וזה בא לי בדיוק בזמן.
ימימה, ריגשת.
אשכרה יש לי דמעות בעינים!
ימימה כתבת את זה אלי-עלי?
מדהים מהמם מהדהד ממני אלי…..
אין דבר כזה בזבוז זמן, יש ניצול זמן בצורה אחרת….
תודה עעעעעעעעעעענקית!!!!!
בס"ד
וואו.
וואו.
וואו!! את מתנוצצת!
והמניפסט הזה… כן, זה ככה כל כך הרבה פעמים. את זה העסק והוא – את.
ההפרדות יגיעו מתישהו, איכשהו. עם הצמיחה ועם השחיקה.
כתבת נפלא יקירתי. בלי קשר אלי 🙂 (רגע, אני אמרתי "לעזאזל"???)
את אכן חיה. וההבלחה הזו טובה לכולנו.
חיבוק!
אולי לזה התכון רבי עקיבא כשאמר וכל גל וגל שעבר עלי נעניתי לו בראשי!?
ובכ"ז האם יש דרך להפריד??