החיים מזמנים לנו אינספור ניסיונות ולעיתים המציאות רחוקה מאד מהחזון שלנו על עצמנו. השאלה, אם גם בזמנים כאלה אנחנו חיות את החיים או רק… שורדות אותם?
מספרת הפרשה: "וַיְחִ֤י יַֽעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַֽעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:" (בראשית פרק מז פסוק כח) יעקב אבינו נפטר ולמרות שפיזית הוא נפטר בגיל 147, מסבירים המפרשים, כי נחשב לו שהוא "חי" 34 שנים בלבד. זאת משום שרק בשנים הללו היה לו טוב ("טוב"=34, שזה פעמיים מניין "ויחי"). במלים אחרות, ליעקב אבינו היה טוב בחיים רק מלידת יוסף ועד למכירתו כשהיה בן 17 ושוב בסוף ימיו, מיום פגישתו המחודשת עם יוסף במצריים ועד לפטירתו כעבור 17 שנה.
במאה ושלושים השנים הנותרות כך מסתבר, יעקב רק 'שרד' את החיים. הוא עבר תלאות וניסיונות עם עשיו ולבן, עם דינה ביתו ובמיוחד עם יוסף, מה שגרם לו לעצבות קשה אבל יותר מזה לתחושה שאינו מממש את שליחותו בעולם (חשש שללא יוסף, לא יוכל להשלים את הייעוד שלו כאביה של האומה היהודית).
ואנחנו? כל אחת מאתנו עוברת ניסיונות ותלאות, כל אחת בצורה בה גזרה החכמה העליונה, ובאופן הטוב ביותר להביא אותה לידי תיקון ושלמות. כל אחת מאתנו חווה אתגרים ולעיתים עשויה להרגיש רחוקה כל כך מהחזון שלה על עצמה… על מי ומה שהיא רוצה או אמורה (לדעתה) להיות. הבעיה, שהפער הזה בין החלום שלנו על עצמנו לבין המציאות בפועל, עלול לגרום לנו לייאוש, לעצבות ולהחמצה של ההווה. והלא זו שטות נוראית, אנחנו עלולות לעבור כך חיים שלמים ובעצם להחמיץ אותם!
לכן, בפעם הבאה שאת מאוכזבת מהתוצאות שלך, שופטת את עצמך בחומרה או מתנגדת למציאות, זכרי שהגעת לכאן על מנת לתקן, שכל רגע בחייך הוא אוצר שלא יחזור ועדיין את יכולה למלא אותו בתוכן ולחיות אותו הכי טוב שאפשר, לחיות ולא לשרוד…
החיים מזמנים לנו אינספור ניסיונות ולעיתים המציאות רחוקה מאד מהחזון שלנו על עצמנו. השאלה, אם גם בזמנים כאלה אנחנו חיות את החיים או רק… שורדות אותם?