חברלך' יקרים שלי, באמת שמגיע לי מחיאות כפיים.
עשיתי זאת אחרי הכל.
לאחר שנים ארוכות של הסתתרות נינוחה מאחורי המקלדת והמסך הווירטואלי, אפשרתי לעצמי סוף סוף לצאת החוצה…
כשלפני שנה בדיוק, ישבתי עם כמה קולגות לפגישת מסטרמיינד, ושטחתי בפניהם את הפחד שלי לעמוד על במה ולהדריך, המשוב שקבלתי היה חד משמעי:
"לא חסר לך כלום. את מוכנה לגמרי. Just do it"
נשמע פשוט לא? "רק תעשי את זה", מה הביג דיל?
נו? מי שסובל מחרדת במה כמוני, יודע היטב שזה לגמרי לא פשוט להתגבר על האימה.
למזלי הגדול, הרצון לצאת החוצה ולהשפיע מקרוב, לגעת באנשים ולהרגיש את החיבוק האנושי הזה, היו גדולים אפילו מהאימה שהציפה אותי בכל פעם שרק חשבתי על הרעיון…
החלטתי להלחם
היה לי ברור שזו מלחמה לחיים ולמוות
מלחמה על חיי.
והם נצחו.
החיים שלי.
בשבוע שעבר הרשיתי לעצמי סוף סוף להביא את עצמי, בהכי נטו שלי, מולכן אהובות שלי, אחיות יקרות, כשהעברתי את "אפקט הWOW".
אז נכון אמנם שהסדנה במוצהר עוסקת בכתיבה שיווקית, אבל האמת, שכמו תמיד, מה שעושה את הWOW, זה מה שמתחת ל"לבושים", מתחת לחיצוניות, מתחת להגדרה המקצועית היבשה של בעלת מקצוע כזו או אחרת.
ושם, בעומק הליבה האנושית שלנו, במקום בו נפגשות הנשמות, שם התרגשנו יחד להכיר את קהל היעד האידאלי שלנו, שם חגגנו יחד את ניצחון "הטובים" על "הרעים" וגילינו, איזה כוח בלתי נתפס אנחנו נותנות למה שיגידו עלינו ולפחד שלנו מכישלון, ואיך, כשאנחנו מוותרות על עצמנו ובוחרות ב"מה שצריך", "מה שנכון", "מה שכולם עושים", אנחנו בוגדות בשליחות שלנו. ביעוד עבורו נשלחנו לעולם.
תארו לעצמכן, לו הייתי נשמעת לקול ההיגיון של הפחד שלי (ויש לו תואר שלישי במשפטים לפחד שלי), היינו עלולות להפסיד את רגעי הקסם הללו… ואז בעצם העולם כולו היה מפסיד…
והוא לעולם לא היה מגיע לתיקונו.
ושוב, זה לא שאני 'עפה על עצמי' ואומרת שהעולם לא יכול להגיע לתיקון שלו בלי שימימה ביסמוט תקפוץ למים (למה מי זאת ימימה ביסמוט?). ממש לא. אבל אני בוכייה ומצירה ומתאבלת, על כל שאר ה"ימימות" וה"רוניתיות", וה"שולמיתיות" (וגם ה"שמואלים" וה"רוננים" כמובן), שמוותרים מראש, שנמנעים, שהולכים על בטוח…
על המחסומים והכבלים, שאנו בעצם ידינו כובלים את עצמנו ועוד זורקים את המפתח הרחק ללב ים, שלא יישאר איזשהו סיכוי קלוש שאי פעם נצליח להשתחרר…
כי אני יודעת, עד כמה כל אחד ואחד מכם מיוחד בתכלית ועד כמה העולם מחכה לכם שתפרצו את 'תקרת 'הזכוכית…
אז חברל'ך יקרים, היות ויש לנו נטייה לתת המון מקום לכישלונות שלנו ומשום מה על ההצלחות אנחנו מדלגים, אני רוצה לספר לכם שאני גאה מאד מאד בעצמי. מגיע לי שאפו ענק. ואני בהחלט מעניקה אותו לעצמי קבל עם ועדה. אני אמיצה. ואני נהדרת.
ימימה, באמת כפיים!
בעזרת השם זה הקטן גדול יהיה. הסדנה הקטנה הזו היא התחלה של דרך.
יש לך המממממממממון מה לתת לעולם.
נתת מספיק זמן לחכות. קדימה!
תודה רבה רבה!
מה מחיאות כפיים? מדליית זהב מגיעה לך!
הייתי בסדנא, התרגשתי, נהניתי ולמדתי ה—–מון.
איזה כיף! תודהההה!
עופי על עצמך עופי אהובה
הערך של המאמר הזה בלתי יסולא
יש לך כל מה שצריך כדי להשפיע
המזל של כולנו שהאומץ הגיע
מזל טוב !!!
תודה חברתי היקרה, המלווה מרחוק אך מקרוב…
ב"ה
ימימה האהובה ביסמוט!
ישר כוח ענקקק על הסדנא, השתתפתי בה וההתפעלות שלי רק גברה מרגע לרגע.
בתור אחת שקוראת את הפוסטים הקסומים שלך, התרשמתי מהיכולת המופלאה שלך
לעמוד מול הקהל ולהעביר את החומר/המידע המקיף והמעמיק כל כך אלינו, בחן ובקסם שאין דומה לו.
המתיקות שלך מה"פוסטים" הועתקה לבמה והמידע פשוט זרם בקלילות ובפשטות – וזו גאונות לשמה!
אין ספק שנולדת לבמה. אין ספק שהבמה אוהבת אותך!
גם אני אוהבת ומעריכה את העשיה המבורכת שלך!
עלי והצליחי בדרכך המיוחדת!
תודה לך
תודה לך מתירת "הפלונטרים" בנפש, האחת והיחידה…
הייתי בסדנא ומאוד נהנתי – מהאווירה, מהכישרון שלך להעביר דברים בצורה ברורה ומלאה בחוש הומור,האירגון של הסדנא החשיבה על הפרטים הכול היה מצויין.
הרבה הצלחה , ושפקטור הX יהיה איתך.
תודה לך נעמי אורה, אמן!!!!
ימימה המקסימה! אין כמוך! כל הכבוד על האומץ. אני חושבת שלכל מי ממכיר אותך, ולו רק מהפוסטים שאת מפרסמת, היה ברור, שהסדנא שלך תהיה נהדרת. עכשיו, גם את יודעת את זה. ואני מקווה שיהיו עוד הרבה כאלה, כדי שגם אני אוכל להשתתף. מעריכה מאד מאד
דסי דסי, תודה תודה!!! 🙂
את אמיצה ונהדרת והיה מקסים כל כך בסדנא שלך שאני בכלל לא מבינה -על מה התלבטת וממה פחדת? דברת בזה ביטחון כובש! תצליחי תמיד!
הפחד הוא דמיון. ויש לו המון כוח. פחדתי מדמיונות את מתארת לעצמך? ואני ממש לא היחידה… תודה לך על המשוב!
כל מילה בסלע. פשוט השראה. אהבתי!!!!