החגים הפעם היו לי קשוחים במיוחד. מה זה קשוחים? לא נעים להשתמש במילה כל כך חריפה, אבל סוג של טלטלה, כמעט טראומה… אני יודעת שהייתי אמורה להתמלא רוחניות ולקחת איתי צידה לשנה שלימה, אבל מה לעשות והציפיה האוטופית הזו לא בדיוק התאימה למציאות?

במציאות חוויתי עומס מוגזם מכל הבחינות: אתגרים כלכליים, אירוח בלתי פוסק של המשפחה המורחבת בבית צפוף, ללא זמן לעצמי, קניות ובישולים אינסופיים ועוד אלף ואחת טרדות ומשברים ובעיקר תחושה שאני מאבדת את עצמי בתוך התוהו. התרוממות נפש? תפילות נשגבות? לא רק שלא חשתי התרוממות או נשגבות אלא הגעתי לתחתית של התחתית ולדכדוכה של נפש… ולא מספיק שהרגשתי נורא, התלוותה לכך תחושת אשמה צורבת על כך שאני מחמיצה את הזמן המרומם והנשגב הזה ועל כך שאני כפויית טובה, כי ממש לא לכולם יש בשביל מי לבשל ואת מי לארח…

ואז מצאתי את עצמי מטולטלת

ואז מצאתי את עצמי מטולטלת בין תחושת עצבות וייאוש לבין רגשי אשמה או במלים אחרות: מתכון בטוח לאכילה רגשית מופרזת. וזה
בדיוק מה שעשיתי. מרוב תסכול אכלתי ללא הכרה והעליתי כמעט את כל מה שהצלחתי להוריד וזאת לאחר מאמצים של שנה תמימה!!!

להתחיל מבראשית…

אבל פתאום הבוקר כשחשבתי על כך שמתחילים שוב את התורה מבראשית, פתאום קלטתי, שבעצם התנועה הטבעית פה בעולם, היא מחזורית – כזו שחוזרים בה לכאורה להתחלה. כלומר, לגבי הדיאטה למשל – ונראה לי שזו מחשבה מהפכנית מה שאני עומדת לומר: אני בעצם אמורה לחזור ולעלות במשקל (עד שאלמד שיעור כלשהו שעלי ללמוד כנראה), מה שאומר שהציפיה שלי להישאר רזה, היא הלא ריאלית בעצם (הוכחה ש90% מהמרזים למיניהם מעלים בחזרה…).

האם זה אומר שצריך להרים ידיים?

האם זה אומר שצריך להרים ידיים ולהפסיק לנסות לרזות? ממש לא! חייבים לנסות שוב, אבל, כמו שפרשת בראשית שאלמד השנה, תיראה אחרת היות ואני השתניתי וכבר לא אותה ימימה של שנה שעברה, כך גם ההרזיה שלי תיראה אחרת, כי הפעם אעשה אותה ממקום שונה: בוגר בשנה, למוד ניסיון, יותר בענוה… ואם כך, אז תחושת הסיזיפיות המכאיבה, שכל עמלי היה לשווא נעלמה לה, מה שכבר עשה לי להרגיש טוב בהרבה.

כך תעשי לעצמך איתחול מיידי

אני יודעת שלא כולם לוקחים כל כך קשה את מאורעות החיים, אבל אני, נמנית על אותו זן 'רגיש במיוחד' של אנשים, לוקחת הכל בעומק ומרגישה הכל בעוצמות. זה בין השאר מה מה שהופך את הכתיבה שלי לכל כך נוגעת וזה מה שמאפשר לי 'להכנס לנעליים' של כל כך הרבה סוגים של בעלי עסקים ולהרגיש אותם ואת קהל היעד שלהם… על כל פנים, בין אם את נמנית על הזן ה'רגיש' במיוחד וגם אם לא, מזמינה אותך להשתמש בכלים הבאים, כדי לעשות לעצמך ריסטארט.

הכיני מחברת תודות

הדבר הראשון שאני ממליצה לעשות, זה לקחת מחברת ולהתחיל לכתוב עשרה דברים שאת מודה עליהם מידי יום. אפשר להתחיל להודות על דברים הכי טריוויאלים כגון: העובדה שאנחנו חיות, נושמות, מתפקדות ולהמשיך הלאה. ככל שתכתבי יותר תודות ותתמידי בכך, כך תחושי טוב יותר ותזכרי כמה הרבה יש לך. למתקדמות אני ממליצה לנסות להודות על הדברים ה'רעים' ועל מה שלא הולך וחסר, כי אחרי הכל אין רע מאת ה' ובעומק באמת הכל טוב, אבל זה רק למיטיבות לכת.

עשי משהו שאת אוהבת ויודעת לעשות

הדבר השני שאני ממליצה לעשות, זה משהו שקשור לעיסוק שלך ושאת אוהבת לעשות ולמעשה כבר תקופה לא עשית בשל החגים הצפופים. למשל, במקרה שלי זה היה לכתוב את הפוסט הזה. שיצא די שונה מהסגנון הרגיל שלי וארוך בצורה מווווגזמת, אבל מה שחשוב זה שכתבתי אותו. זה עשה לי טוב ואם גם את תפיקי ממנו ערך, אז בכלל זה יהיה נהדר! כך שאם את צלמת או גרפיקאית, התחילי בעשיה מהתחום שלך, ככה, לשמן את הגלגלים ולהזכיר לעצמך למה בעצם פתחת מלכתחילה את 'הבייבי' הזה… כנ"ל אם את מאמנת, עורכת דין (בא לך לתבוע מישהו?) או מדריכה, לא משנה. עשי פעולה אפילו קטנה שקשורה לכישרון ולהכשרה שלך.

פתחי יומן ושבצי 'עוגנים'

הדבר השלישי שכדאי לעשות, זה אתחול סדר היום שלך. לשם כך עלייך לפתוח את היומן החדש שקנית לתשע"ג (תתחדשי) ולהתחיל למקם בתוכו את ה'עוגנים' שלך: פעולות קבועות שאת נוהגת לעשות בזמנים קבועים. ברמה האישית למשל: הליכה או חדר כושר, שיעור תורה, קוסמטיקאית, דייט עם בעלך. וברמה העסקית: יום שיווק, שעת תיוק, יום לפיתוח עסקי וכמובן כל מה שקשור לשיווק באמצעות תוכן: ימים קבועים בהם את מתכננת את אסטרטגיית התוכן שלך, כותבת את הפוסטים וכמובן הימים בהם את משתפת אותם בפלטפורמות השונות. העוגנים הללו ייצרו לך סדר בראש, מה שישפר את מצב רוחך וכמובן את רמת ההתייעלות והאפקטיביות שלך.

***

אז קודם כל, אם גם את היית בדיכי כמוני, אני מקווה שכבר עזרתי לך ואפילו מעט לצאת ממנו ("שיואו אם אחת כמו ימימה הייתה בדיכי, אז כנראה שאני ממש נורמלית") ובמקרה שאת זקוקה לתוכן כובש, מפתיע, מפיח אמון ומעורר אהדה, את כבר יודעת מה לעשות…