אמון כידוע, הוא הגורם מספר אחת להצלחה במכירות, ולא משנה עד כמה האתר שלכם מושקע וכמה כסף שפכתם, אם לא הצלחתם להפיח אמון ולהעביר את השדר שאתם הגונים וסימפטיים (לא פחות משאתם מקצוענים), לא תמכרו נקודה.
לעורכי דין למשל, יצאה תדמית לא בדיוק מחמיאה: רודפי בצע, מחשבנים כל דקה וגובים עליה הון כסף, אינטרסנטים ומה לא? הבעיה, שישנם זמנים בחיים שאין ברירה אלא לשכור עורך דין ואז הולכים לעשות גוגל…
ואז מגלים מאות אתרים של עורכי דין ולך תמצא את עצמך בג'ונגל הסבוך הזה. אבל אין ברירה, אז מתחילים להקליק. 'קליק, 'קליק', 'קליק'… אולי ייווצר בסוף איזה 'קליק' והנה לכם תחילתה של ידידות מופלאה.
רזומה מפה עד הונולולו
נו שויין, אבל יכול להיות איש מקצוע משכמו ומעלה, עם רזומה מפה ועד הונולולו, וחוץ מזה גם אנושי והגון, איך בדיוק הוא יתמצת את כל המידע הזה לדף קצר ולא מעיק, שיצליח לבלוט בין מאות אחרים וליצור את 'הקליק' המיוחל הזה?
הנה לכם עורך דין שהוא קודם כל בנאדם
עידן ליטבק הירושלמי הוא עורך דין שכזה. מומחה לחדלות פירעון (כשמישהו לא יכול לפרוע את החובות שלו). שבזכות ה'הפטרים' הרבים שהשיג ללקוחות שלו (כלומר מחק להם חובות), זכה בתואר 'המפטיר הירושלמי'. והוא באמת חתיכת טיפוס עידן. מצד אחד שועל קרבות וותיק שמתביית על המטרה ולא מניח לה עד הניצחון. ומצד שני חתיכת בנאדם. מענטש, עם יושרה מובנית ויחס חם ובגובה העיניים (הלוואי עלי כל הלקוחות כאלה).
אז יופי. עידן הוא באמת פצצה של עורך דין. אבל איך להעביר את זה במסר שיקראו אותו אולי 30 שניות???? אתגר? לגמרי. בדיוק כמו שאני אוהבת! לקחת דווקא את השירותים הכי מושמצים ולהעביר אותם מטמורפוזה. אז הפשלתי שרוולים ולפניכם התוצאה.
מאפיינים את קהל היעד או במלים אחרות למי קראתם מזוכיסטית?
אז הנה לכם החלק שאני הכככייייי אוהבבבתתת. להרגיש את הכאבים של הלקוח. סוג של מזוכיסטיות נראה לכם? ממש לא. יותר בכיוון של יכולת הזדהות מטורפת שבורא עולם נטע בי. רגישות לפעמים מופרזת, למה שנאמר ויותר למה שלא… סנסורים רגישים בדקות היסטרית… והמון הזדהות עם כל סוג של כאב…
איך מרגישים כשמקבלים 'סירוב'?
אז בא נציף את זה רגע. יש לנו פה משפחה שהסתבכה כלכלית ולא מסוגלת יותר לעמוד בהחזרים ולפרוע את החובות שלה. אימא שעומדת עם עגלה מלאה בסופר והאשראי שלה לא עובר. שמפשפשת בארנק, דולה עוד כרטיס ועוד אחד וגם הם מקבלים 'סירוב', 'סירוב', סירוב'… והתור מאחוריה גדל… הבושה… הבושה שמציפה אותה, החיוורון, דפיקות הלב. אתם מרגישים אותן????
ובערב, כשהאבא חוזר מותש ומובס מעוד יום של קרבות חסרי תוחלת על הפרנסה, הבן ממלמל שהנעליים נקרעו וצריך לקנות חדשות… הבת מבקשת כסף שאוספים בכיתה למתנה למורה… וזה רק בקטנה…
השמים נופלים וזו לא הגזמה
גם החשמל בסכנת ניתוק עקב אי תשלום, המקרר ריק והנושים דופקים בדלת… אבא מתחמק, לא עונה לטלפונים, מובס, עצבני ומיואש, אימא בהיסטריה ורבה עם אבא, הבית על סף קריסה. הקטנה חוזרת להרטיב, הילדים מבוהלים ובכלל התחושה שהשמים נופלים, כשהאבא מגיע עד למחשבות אובדניות חלילה, כי נראה שאין מוצא…
הרגשתם את המצוקה?
תחזיקו בה.
ועכשיו, לו הייתם במקומם חלילה, איזה מסר הייתם רוצים לשמוע?
שמישהו כבר יוריד לי את המשא הזה מהכתפיים
אומר לכם: אתם רוצים לשמוע מצד אחד מסר של עוצמה ונחישות, מישהו שיילחם עבורכם עד הסוף! ויחד עם זאת, אתם זקוקים להמון עידוד והכלה, למישהו סבלני ואכפתי, עם כתפיים באמת רחבות, שמסוגל לקחת את המשא הכבד הזה ולהוריד לכם אותו מהכתפיים.
למשל כזה:
