כבר עשית עשרות קורסים, סדנאות ותוכניות ליווי. שפכת ים של כסף והשקעת טונות של זמן ואפשר לומר שלמדת כל מה שאת צריכה, כדי ללכת על זה ולהתחיל לשווק את עצמך…. אבל זה לא קורה.
את ב'לדבר על'… או ב'לעשות את'…?
אז לפני שסיימת גם את הקורס/ סדנא/ ליווי הזה, עוד היה לך תירוץ הגיוני למה את לא עושה את מה שאת חולמת לעשות, אבל עכשיו, כשרכשת לא מעט ידע, ועוברים להם עוד יום ועוד יום ועוד חודש ועוד שנה ואת עדיין ב'לדבר על' ולא ב'לעשות את…', אין מנוס אלא להודות שאת פשוט מתה מפחד. פחד במובן הכי בסיסי שיש מכישלון ועוד יותר מכך שכולם יראו שנכשלת ואז… הו אז הם יגלו את האמת… שמה שחשבת על עצמך עמוק עמוק, בינך לבינך זה נכון ואת באמת לא שווה…
יש לנו אגו מזכוכית פורצלן
לא יאמן עד כמה האגו שלנו שביר. כמה קל לנו לאבד גובה ולהתרסק מכל ביקורת. והאמת שלצאת לאור ולשווק את עצמך, לפרסם פוסטים, לשלוח מיילים, להעלות סטטוסים ולגלות נוכחות ברשתות, דורש אומץ. כי מה שלא תגידי זו חשיפה. וכמו בכל חשיפה יש מצב שתרגיזי מישהו ותחטפי ריקושטים, אבל ישנה גם אפשרות גרועה יותר, והיא שאף אחד לא ישים לב אליך. בכלל.
מבוגר אחד שיאמין בך
ואז נפל לי האסימון ופתאום הבנתי, שמה שאת צריכה (כולנו) כדי שמשהו יתחיל לקרות, זה לא עוד קורס בכתיבה או בשיווק או באסטרטגיה. הכול כבר קיים ברשת והרבה מתוך הידע את כבר ממילא יודעת. מה שאת צריכה זה פשוט 'רוח גבית' או במילים האלמותיות של הרב קרליבך זצ"ל: 'מה שאת צריכה זה מבוגר אחד שיאמין בך'.
אסור לטעות
כי כאלה אנחנו. חסרות בטחון ומלאות ביקורת עצמית וחשוב לנו כל כך למצוא חן בעיני אחרים, שכל פעולה שעשויה לסכן את זה, דורשת מאתנו לגייס כוחות ולצאת מעורנו ממש. ועוד יותר מזה, מגיל אפס חנכו אותנו שאסור לטעות. שטעות משמעה לא פחות מאסון. אז מה הפלא שאנחנו מעדיפות להישאר 'על הגדר' עם אפס סיכונים?
אלף אלפי עזאזלים
נו אז לכי ותבני עכשיו עסק. תפרסמי ותשווקי, תעשי טלפונים ושיחות מכירה, תציגי את עצמך במפגשי נטוורקינג, תשכנעי שאת שווה ותביאי את עצמך לקדמת הבמה. אחחח לו רק היינו קולטות איזה מחיר הזוי הפחד הזה גובה מאתנו, היינו מעיפות אותו לאלף אלפי עזאזלים כבר מזמן. כי שניה אחת לאחר שנעשה את הצעד וננוע מאזור הנוחות המוכר, נשאל את עצמנו בשיא התמיהה: "מה? זה הכול? מזה פחדתי ונמנעתי כל השנים?!"
נותנת לך אומץ
אני בת 57 אוטוטו. לפעמים גם אני מתקשה להאמין. אבל זכיתי בגיל המופלג (מופלא?) הזה ביושר, ויחד אתו גם ביישוב הדעת, בבשלות ובאומץ להכיר במי ובמה שאני. ובכנות אני חושבת, שהיכולת הבאמת ייחודית שלי, הרבה מעבר להיותי כותבת ולליווי שאני מציעה כעת בכתיבה, היא פשוט לתת לךאומץ, להיות מי שמאז ומתמיד נועדת להיות. יוצאת מן הכלל.
את קוראת מחשבות או מה?!
בדיוק אתמול חשבתי על הנושא הזה…
כמה שאת יכולה לקום בוקר אחד מלאת אנרגיות ותעצומות לכבוש את כל העולם והחלל,
ויום אחר "רגע, בטוח שאני באמת יכולה?…"
אז המוטו שלי הוא – תנסי, מקסימום תצליחי…
אהבתי את הפוסט!
ימימה, כל מילה חצובה בסלע, התחברתי, אני כרגע מתחילה דברים חדשים כמו חוגי אומנות ואריגה ומרגישה שרוצה לעשות אותם בלי שיווק, אלא פרסום מינורי.
ישר כוח ובהצלחה רבה, יש לך הרבה מה לתת, גם ידע וגם לב!
תודה רבה
נהנית מאד מאד לקרוא את המיילים שלך, מאד מאד מרעננים, מפתיעים ויצירתיים
אני מתפעלת מהיושרה הפנימית והאומץ והכנות שלך, מאחלת לך שתזכי לעשות עוד הרבה טוב
תודה רבה והרבה מאד הצלחה
כן, ביקורות תמיד יהיו….העבודה היא צריכה להיות אצלנו זה ברור שנהיה שנויים במחלוקת אצל אנשים אחרים
אבל אם דבקים בשליחות ובמסר שלנו הרבה יותר קל להתמודד עם זה ועם הזמן כבר לא ממש מתייחסים לזה
זה מזכיר לי שבפעם הראשונה שפירסמתי את עצמי מישהי הגיבה בהשוואה של מה שהיא למדה לעומת מה שאני למדתי.
נדהמתי מהבוטות אבל חסמתי אותה המשכתי הלאה ומאז מעולם לא קרו דברים כאלה.
בלי עין הרע.
כשקופצים למים בהחלט מסתכנים
את קוראת מחשבות או מה?!
בדיוק אתמול חשבתי על הנושא הזה…
כמה שאת יכולה לקום בוקר אחד מלאת אנרגיות ותעצומות לכבוש את כל העולם והחלל,
ויום אחר "רגע, בטוח שאני באמת יכולה?…"
אז המוטו שלי הוא – תנסי, מקסימום תצליחי…
אהבתי את הפוסט!
קראתי בשקיקה – מרתק, אמיתי, מחכים ומתוחכם!
ימימה, כל מילה חצובה בסלע, התחברתי, אני כרגע מתחילה דברים חדשים כמו חוגי אומנות ואריגה ומרגישה שרוצה לעשות אותם בלי שיווק, אלא פרסום מינורי.
ישר כוח ובהצלחה רבה, יש לך הרבה מה לתת, גם ידע וגם לב!
56!
ולא נס ליחך
הלוואי ובגילך אהיה כזו צבעונית תוססת
וחיה את החיים במלוא העיזוז כמו צעירה בת 17
תזכי בע"ה לעוד המון שנים יפות מלאות מאושרות ומחוברות!
מתה עליך ועל הכתיבה שלך
תצליחי מליון!
תודה רבה
נהנית מאד מאד לקרוא את המיילים שלך, מאד מאד מרעננים, מפתיעים ויצירתיים
אני מתפעלת מהיושרה הפנימית והאומץ והכנות שלך, מאחלת לך שתזכי לעשות עוד הרבה טוב
תודה רבה והרבה מאד הצלחה
ימימה!
איזה פוסט נהדר!
ימימה,
הפוסטים שלך פשוט מדהימים. כל כך נוגעים , אמיתיים וכתובים באמנות שחודרת לנפש.
תודה עליך
בזכותך העזתי
ואני מעיזה
ואני אעיז
החיוך שלך שם נמצא מאחורי
עם העיניים הטובות והאמון!
אה,
והחלומות שלי
שכתובים על דף מהסדנא שלך🤍
כותרת חזקה חזקה
פוסט אמיתי וחזק!
בהצלחה ימימה!
מקסססססססיםםםםםם
אבל באמת ימימה, מה זה צריך להיות ההדלפה הזאת?
ביקרת בלב שלי. הא?
כי אחרת איך זה שאת יודעת מה בדיוק אני מרגישה??????
קיצר – אין על ימימה האלופהההההההההה
ימימה,
פשוט נהניתי!!
גאונית תמלול הסודות את…
וזה ממש חזק.
אמאלה
איזו אלופה
איך את כותבת
כולך השראה
אלופה האלופות ועלית על כולנו!
פשוט באת לי בול בזמןןןן
🙂
כן, ביקורות תמיד יהיו….העבודה היא צריכה להיות אצלנו זה ברור שנהיה שנויים במחלוקת אצל אנשים אחרים
אבל אם דבקים בשליחות ובמסר שלנו הרבה יותר קל להתמודד עם זה ועם הזמן כבר לא ממש מתייחסים לזה
אחד הדברים הקשים זאת החשיפה ברשתות החברתיות במיוחד בהתחלה, אתה נתון להמון ביקורת חיצונית
זה מזכיר לי שבפעם הראשונה שפירסמתי את עצמי מישהי הגיבה בהשוואה של מה שהיא למדה לעומת מה שאני למדתי.
נדהמתי מהבוטות אבל חסמתי אותה המשכתי הלאה ומאז מעולם לא קרו דברים כאלה.
בלי עין הרע.
כשקופצים למים בהחלט מסתכנים
מזדהה ממש
יצא לי כמה פעמים לקבל ביקורות על מה שכתבתי ובאמת אם לא כותבים לא חוטפים ביקורת אבל זו הדרך לשווק וזה חלק מהתהליך שבדרך