הניסיון שלך עתיר שנים ואין בנמצא מי שישווה לך ברמת המיומנות המקצועית. את כל כך מנוסה ומשופשפת, שחלק ניכר מהשירותים שלך את כבר מספקת בעיניים עצומות… האם את זוכרת כל פעם מחדש, שכל לקוח הוא עולם בפני עצמו?
לא הפכת לבעלת מקצוע מנוסה בן לילה. קדמו לכך מאות שעות התמסרות והשקעה, אבל כיום, את בהחלט יכולה לנוח על זרי הדפנה ובמעט מאמץ יחסית, להגיע לתוצאות מעולות. יחד עם זאת, הצורך לחזור מדי יום ביומו על אותן פעולות, לפעול באותה זירה, עם אותם 'חומרים' ואותו סוג לקוחות, גורמים לך באופן טבעי לעייפות החומר…
שוב להעניק אותו שירות, שוב לייצר אותו מוצר, שוב לשמוע אותן תגובות, שוב לפעול אותן פעולות… כשרק הפרצופים והשמות מתחלפים, הולכים ובאים… אכן, למרות שהלקוח השקיע בך את מיטב כספו ותולה בך ציפיות רבות, לא פשוט עבורך לשמר את הרעננות ולהיות מסוגלת להעניק לו את מאת האחוזים שלך…
בפרשת ויקרא מתוארת עבודת הקורבנות במשכן לפרטי פרטים. עבודת קודש מלאת סודות קבליים טמירים, בה לכל קורבן משמעות עמוקה ונצחית. אחד הקורבנות המוזכרים בפרשה הינו "פר בן בקר" אותו על הכהן להקריב במקרה שיחטא. ומספרת הפרשה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, לְאַשְׁמַת הָעָם: וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן-בָּקָר תָּמִים, לַיהוָה—לְחַטָּאת"
ומסביר הרש"ר הירש, שעל פי "תורת הכהנים", "פר" מציין כינוי לבהמה מבוגרת, בשעה ש"בן בקר" זהו כינוי לבהמה צעירה. במלים אחרות, מדובר פה ב"פר" שהוא מבוגר וצעיר בו זמנית. איך אפשר? ובכן, קודם כל הכהן נמשל ל"פר". וכפי שהפר זו בהמת משא שעובדת למען בעליה, כך גם הכהן, שאין לו מצד עצמו דבר והוא כולו עמל בשירות העם. וה"פר" הזה -"הכהן", חייב להיות קודם כל בוגר, אבל בו זמנית לשמר בתוכו את "בן הבקר": הצעיר, הרענן, זה שמתחדש ללא הרף… רק כך ימלא את שליחותו בשירות העם.
ומה אתך? עד כמה את עושה את עבודתך בעסק כ"מצוות אנשים מלומדה" ועד כמה את נותנת את הלב? ספרי לי…
תודה ימימה. רעיון נהדר.
מדבר אליי במיוחד כמורה שצריכה ללמד את אותו חומר כל שנה מחדש.
הרעיונות שלך מיוחדים, עדכניים ושווים לכל נפש. נהנית בכל שבוע מחדש. מחכה לזה
ימימה,
העבודה שלך מדהימה!
מלבד חכמתו האלוקית של הרב הירש,
היא כ"כ פרקטית מעשית ומלאת תובנות.
המעטפת שלך מושלמת.
הלב, זה ההבדל- תודה ימימה
אליפות.
חזק!! ומעורר למחשבה