המצב נעשה ממש ממש קשה.
לא יודעת איך אצלכם, אבל ההפצצה האדירה הזו במידע, שרק הולכת ומתגברת, גורמת לי סחרחורת וסוג מסויים של אימפוטנציה. בלי סוף סטטטוסים, בלי סוף דפי נחיתה ואיבוקים וטיפים וסדרות בוידיאו (שאת חלקם אני תורמת כמובן לרעש הכללי).
יואו,
אתם לא מרגישים עמוסים מזה? שבעים? משועממים?
לא בא לכם לפעמים לסגור את האייפון והאייפד והלפטופ והטלוויזיה והפייסבוק והיוטיוב והטוויטר והגוגל פלוס והגוגל מינוס ושלוש בשישית ושני פאי אר בריבוע, ופשוט לשמוע שקט?
איזה צליל יש לו לשקט?
מישהו זוכר?
כולנו מוסחי קשב כרוניים, שמופצצים בימבה של מידע נונסטופי, שזורם ללא הפסקה לתוך ערוצי התקשורת והקשב שלנו (ברוך ה' שיש לי שבת, אוי תודה טאטע זיסער!). וכתוצאה מתבקשת מכך הפכנו לסוג של חירשים, עיוורים וקהי חושים, בכל מה שרק מדגדג לנו "פרסומת".
כלומר, בשנייה שחיישן הפרסומות שלנו מזהה ניסיון למכור לנו משהו, הוא מזעיק את מערכות ההגנה וסוגר מיידית את כל הערוצים. בונקר. אין יוצא ואין בא.
וזו בעיה.
גדולה אפילו, לנו המשווקים ולכם בעלי העסקים, שפונים אלי בצר להם ותמהים על כך שעשיתם כל מה שצריך: פתחתם בלוג ויש לכם דפי נחיתה ורב מסר ודף אוהדים בפייסבוק וסרטונים ביוטיוב ובכל זאת, נדא. גורנישט, העסק לא זז והמכירות ברצפה.
אז הפעלתי את ה"מחולל" על המקסימום, עד שזיהיתי את העיקרון שממשיך לעשות לנו זה. את המסתנן החוצפן שנכנס הישר לתוך המגננות שלנו ללא כחל וסרק וגורם ללקוחות שלנו להתעורר ולהיות מאה אחוז קשובים למה שיש לנו לומר.
ול"מסתנן" הזה שאני הולכת לחשוף בפניכם, אני קוראת "המנטרל ".
נניח למשל שיש לכם עסק צעיר יחסית לאימון אישי ואתם נאבקים על שטח המחיה שלכם, בין מאות המתחרים.
בדרך כלל כשתגיעו אלי לשלב התוכן, תבקשו בין השאר, שאיידע את הלקוחות שלכם שהמחירים שלכם "סבירים", "שווים לכל כיס" ומתחשבים. הלכה למעשה אתם תאפשרו להם להיכנס אתכם למו"מ, לנהל אתכם ולגרום לכם להוריד מחירים, כי אתם "קטנים", "חדשים", לא ידועים וכד'.
אתם תבקשו ממני לפרסם עבורכם סטטוסים לקידום השירותים שלכם, המבוססים בעיקר על מבצעים, פגישה ראשונה בחינם ועוד הבטחות מפליגות בסגנון.
הקטע הוא, שאני לא אעשה זאת.
למה?
כי אני לא באמת סבורה שזה יועיל או יקדם אתכם.
מה כן אעשה? אשתמש ב"מנטרל" שלי ובמקום לתת תחושה שאתם חביבים, סבירים, מתחשבים, קטנים ומתנצלים, אקח את "החולשה" שלכם ואציב אותה דווקא בפרונט, בקדמת הבמה, וממנה אבנה את התדמית שלכם.
ואז, כשאשתמש ב"מנטרל", לא רק שלא ינסו להוריד אתכם במחיר, אלא ישלמו ובשמחה את המחיר הגבוה שתנקבו. למה? מהסיבה הפשוטה שאתם תשדרו שאתם שווים, שאתם לא מפחדים, לא מסתירים כלום, שמים את הקלפים על השולחן וזה משדר המון עוצמה.
אז אם מדובר בעסק לאימון אישי שרוצה לפרוץ לשוק המאמנים ולמתג את עצמו כקליבר, אחת הפסקאות בחומר הפרסומי שלו עשויה להישמע כך:
"אומרים לי שאני גובה מחיר גבוה מדי בשביל מאמן צעיר בשוק". אני לא מתווכח על כך. אני גובה את מה שאני סבור שאני שווה. ולא, אני לא מתכוון לשכנע אותך שתשכור את שירותיי. זו ממש לא הבעיה שלי מה תחליט בסופו של דבר. הבעיה שלי הייתה ונשארת, להיות מקצוען."
אה?
קולי לגמרי, לא? (אם הוא היה קיים, על בטוח הייתי שוכרת לי אותו כמאמן אישי).
הנה לכם דוגמא נוספת:
נניח שמדובר בסטודיו חדש דנדש לעיצוב תערוכות, צעיר וחסר ניסיון, שצריך להתחרות בכרישים וותיקים שמתחרים על אותו פלח שוק.
איך "המנטרל" שלי יציג אותו?
בואו נחשוב שנייה מה החולשות המובהקות של הסטודיו הזה?
הוא צעיר, לא מנוסה, בלתי מוכר, קטן.
כעת נחשוב איזה יתרונות הולכים בדרך כלל יד ביד עם החולשות הללו?
נכון.
עסק "קטן" הוא גם "קומפקטי", עשוי בהחלט להיות "זריז", "מהיר תגובה" ולא מסורבל.
עסק "צעיר", הופך ל"רענן", "יוזמתי", "יצירתי", "נועז", ו"חוצפן".
המסר הפרסומי של הסטודיו הזה עשוי להישמע כך:
"אנחנו סטודיו צעיר, זה נכון. אנחנו גם לא מפורסמים (עדיין). אבל העובדות הללו לא מונעות מאיתנו להיות יצירתיים, נועזים, חוקרים נלהבים וחסרי מעצורים בכל מה שכרוך בעיצוב עכשווי. העולם טס קדימה בצעדי ענק, את הערך שאנו מציעים לך, כסף לא יכול לקנות, גם לא מוניטין רב שנים או עשרות עובדים. הערך המוסף שלנו הוא השכל שלנו, בתוספת אדירה של מוטיבציה להוכיח את עצמנו.
קלטתם את הרעיון?
אין עליו על ה"מנטרל". ואיך הוא עושה את זה?
כאן אנחנו חוזרים לתחילת הפוסט ולעובדה שהחיישנים שלנו התרגלו לזהות אמירות מסוימות כמשדלות למכירה. ברגע שאנחנו שומעים את הנוסחאות הרגילות, הצפויות, אנחנו נאטמים ומתחרשים, אבל, בשנייה שמישהו מצליח להפתיע אותנו, לפנות אלינו באופן רענן ולא צפוי, אלא אפילו בהפוך על הפוך, הו, אז לא רק שאנחנו קשובים, אנחנו גם מתאהבים ורוצים לקנות רק ממנו…
מניסיון.
אז איך אמרת קוראים לך?
"בונד. ג'יימס בונד"…
"?וואלה, באמת? שם יפה. פעם ראשונה בים?"
מזת'ומרת למי אני מתכוונת? ברור שאליך!
לצערנו הרב הערך האנושי כבר לא בר שיכנוע העולם הולך לאינטרנט ואנו מרגישים זאת יומיום
צריך לזכור שהאינטרנט הוא רק אמצעי, כמו טלוויזיה, רדיו ועוד. הערך האנושי יכול לעבור גם באמצעי זה ולעיתים אף ביתר שאת.
חזק ביותר!
🙂
מאמר מדהים!!
להפוך חסרון ליתרון – כמה נכון וחכם!
והעיקר עובד עם קבלות!!!
מתוקונת
אין על המומחיות שלך – אלו טכניקות מדהימות של קופירייטרים מומחים בעולם ואת מצליחה לעצב אותם כחומר ביד היוצר.
אני בטוח שמי שאת כותבת לו רואה פירות טובים ורבים.
שכוייח!
🙂
גלעד? תודה!!!
מקסים!
כהרגלך….
תמיד כיף לשמוע!
איו אין אין כמו יערה!!!
טנקס' אה-לוט מיי דיר!
נכון שאני מגיבה כאן כמעט לראשונה. זו בדיוק הסיבה שבגללה שווה לקרוא את התגובה שלי. כזו עוד לא פסלתם בהינף יד!
מפנימה מהר את.
טוב, עם מורה כזאת…
יערה,
את פשוט מעולה 🙂
תענוג לקרוא את המאמרים שלך!!
תודה שירי. כיף שאת נתרמת מהם!
הפעם שברת שיא! אם כך, כנראה שזה נכון שאומרים עלייך שאת גדולה
וואלה? איזה כיף!
יערה אני מקנאה ביצירתיות ובשנינות שלך.תענוג צרוף לקרוא וללמוד ממקצוענית כמוך!
לפעמים כשאני נתקעת ואין לי מה לכתוב, אז גם אני מקנאה בעצמי…