בין אם תעלי על הרכבת הדוהרת ותשייפי את מיומנויות המכירה שלך ובין אם לאו, בסופו של יום את עתידה למצוא את עצמך, שוב מול סוללת המתחרים האינסופית, שתמיד קיימת ותמיד מאיימת.

המלחמה עלתה מדרגה. כל גיחה לאמצעי התקשורת, בין אם לתיבת המייל, לקבוצת הפייסבוק או בכלל לרשת מציפה מייד עשרות אם לא מאות עסקים שעושים פחות או יותר מה שאת.

ולא רק שהם מציעים את השירות שלך, אצל חלקם הוא נראה הרבה יותר מקצועי ונוצץ! יתכן והם כבר הרבה יותר מנוסים ומשופשפים ממך או שיש להם כבר אתר ודפי נחיתה וסרטונים ואולי הם גם עורכים וובינרים או כנסים ומוכרים קורסים ועוד ועוד ועוד.

במקרה הטוב את מקבלת רגליים קרות וחלישות הדעת

את יודעת שהידע המקצועי שלך לא נופל במאומה ממה שהם מציעים, ואולי אף יותר, לאור השנים הארוכות שהשקעת בלימודים והשתלמויות. ובכל זאת, ככל שאת נחשפת יותר ויותר לקהילת המשווקים הקולנית והשוקקת, את מרגישה פחות ופחות בעלת ערך, פחות ופחות רלוונטית והרבה פחות אטרקטיבית.

במקרה הטוב את מקבלת רגליים קרות וחלישות הדעת, ובמקרה הרע את מנוטרלת, משותקת ומרגישה שזמנך עבר ולא משנה כמה תשקיעי במיתוג, בשיווק, בטכנולוגיה, את תמיד תפגרי הרבה אחרי כולם ותישארי אי שם מאחור…

מאות אלפי עסקים מתחרים בך בלחיצת כפתור

תגידי מה קורה לך?! איך יכול להיות שאת, שיש לך בלי סוף תארים ותעודות הסמכה וניסיון ולקוחות מרוצים, מרגישה שפופה כל כך ולא רלוונטית?

עובדה. התעודות קורצות אלייך מבעד למסגרת, על קירות הקליניקה או המשרד, אבל זה לא ממש עוזר ותחושת חוסר הביטחון שלך גדלה והולכת.

ובאמת, מי לא תקבל חלישות הדעת כשבלחיצת כפתור היא נחשפת לעשרות אלפי, אם לא מאות אלפי ויותר המתחרים שלה?

אם פעם לדוגמה הייתה מבשלת אחת בעיירה, מקסימום שתיים, שהיו מזמינים אותן לבשל לחתונות (ואחת מהן בכלל התמחתה רק בקיגעלים), הרי שכיום עשרות אלפי חברות הסעדה מכל הסוגים והמינים רק ממתינות שהלקוח יבצע חיפוש בגוגל ומיד הן קופצות לרשימת התוצאות ומציעות לו אינסוף אפשרויות, החל מבישול טבעוני ונטול גלוטן, המשך ב'פינגר פוד' אקזוטי וכלה בבישול מיקרו-מולקולרי.

וכששפע עולה על גדותיו הוא עלול להטביע אותך

והשפע הזה העולה על גדותיו, הוא בלתי ניתן להכלה. ואם את נותנת לו להציף אותך, את בטוח תטבעי…

אבל למה? למה שתטבעי?!

האם באמת כל מאות אלפי חברות הקייטרינג הללו מתחרות בך?

טוב, ברור שלא. חלקן מציעות רק מזנון חלבי, חלקן בכלל לא בכשרות המהודרת שלך, חלקן מציעות את שירותיהן רק לתושבי הצפון וחלקן מציעות את השירות רק מאלף מנות ומעלה.

אבל האמת שאין זה משנה אם הן מתחרות כולן או שלא, כי מבחינה מורלית זה ממש מרגיש שכן. שכל אחת ואחת מהן היא מתחרה. ומול כל כך הרבה מתחרות, שחלקן כבר מאד מנוסות ומשווקות את עצמן במרץ, נותרות לך רק שתי ברירות: להצטרף לתחרות או להתאיין…

קודם כל משווקת ורק אחר כך אשת מקצוע

בדרך כלל אם את טיפוס ענייני ואסרטיבי, פשוט תעשי 'ספירת מלאי' ובסופה תרכשי את המיומנויות המצטרכות כדי להפוך לחלק מהזרם השוטף והשועט הזה. אבל אם את טיפוס רגיש יותר, עם ביקורת עצמית חריפה ונטייה לפרפקציוניזם (בד"כ הולך ביחד), יש לשער שיקשה עלייך לעשות את המעבר המתבקש, מבעלת מקצוע נטו למשווקת משופשפת.

כי זהו גבירותיי השינוי המהותי שהשיווק הדיגיטלי הביא בכנפיו, השינוי בדרישות התפקיד שלך כבעלת עסק.

ובמילים אחרות, אם בעבר ניהלת את העסק כששמונים אחוז מזמנך השקעת נטו במומחיות שלך ורק 20 אחוז הוקדשו לפרסום וגיוס לקוחות, הרי שהמהפכה הדיגיטלית הפכה אותך, תרצי או לא, קודם כל למשווקת ורק אחר כך לאשת מקצוע…

יש עוד אלף כמוך ובכל זאת את אחת ויחידה

בין אם תחליטי לעלות על הרכבת הדוהרת ולשייף את מיומנויות המכירה שלך ובין אם לאו, בסופו של יום את עתידה למצוא את עצמך, שוב מול סוללת המתחרים האינסופית, שמתעדכנת אמנם בהתאם להתקדמות העסקית והטכנולוגית שלך, אבל תמיד קיימת ותמיד מאיימת.

אם כך משמע, שמשהו אחר נחוץ לך כדי לצלוח את המילניום הנוכחי, ולא מיומנויות שיווק, ולא יכולת מכירה או הבנה בטכנולוגיה יספקו את הסחורה.

מה שנחוץ לך בעצם זו ההכרה העמוקה, שלמרות ש'יש עוד אלף כמוך', את אחת ויחידה! וגם אם יקומו עוד עשרות עסקים כמו שלך, לאף אחד מהם לעולם לא יהיה התמהיל הייחודי שלך, האופי הייחודי, המידות, הטבעים, ראיית העולם והפילטר האישי כל כך שייחודי רק לך.

וברגע הזה, כשתכירי בכך שאת יצירה חד פעמית, וכמו שמעולם לא היה ולא יהיה אף אדם בדיוק כמוך, כך גם העסק שלך הוא יצירה חד פעמית וייחודית, ברגע המכונן הזה בדיוק, תצאי אחת ולתמיד מהתחרות.

***

לא תמיד אני כזו פילוסופית. רק בימים זוגיים  😎 

אם אתם רוצים תוכן מקורי, רענן, כובש ומרתק, אתם מוזמנים לפנות אלי!

 [email protected]

תגובות

תגובות