קשה, מדכא ואפילו מייאש! כל כך הרבה השקעת: לקחת יועצים וקורסים, שפכת כספים על שיווק ופרסום ובנית נוכחות בדיגיטל ובמבחן התוצאה? את מצליחה לא רע אמנם, אבל המציאות מוכיחה לך שוב, שגם כשאת נוגעת באולימפוס, הנפילה ממנה את כה חוששת בוא תבוא. מה את עושה לא נכון והאם משהו בך בעצם לא בנוי להצלחה?
מזה כמעט שנה שאני עמלה קשות כדי להפחית ממשקלי. ואם כבר התנסית בכל סוג של דיאטה, את יודעת עד כמה זה לא פשוט בלשון המעטה. מדובר בניסיון שמרגישים בו כל דקה ודקה, שמרפה למעשה רק בשעת השינה. אז כאמור לקחתי ליווי מקצועי ואני מחזיקה בשיניים את ההישגים שעלו לי בידי עמל.
ניסיון בו כל דקה היא נצח
לצערי, לאחר שחוויתי ירידה מתמדת במשקל במשך תקופה ארוכה, פתאום לא רק שהמשקל נעצר אלא שהתחלתי להעלות בחזרה ובמהירות מדאיגה. כמה הצטערתי אין לתאר. אבל עד מה שניסיתי להתחזק, לחזור למסלול ולהיכנס שוב למסגרת, זה לא עבד. המשקל המשיך לעלות ואני מצאתי את עצמי כאובה, כועסת על עצמי ובעיקר מאוכזבת…
חלשה, חסרת אופי או חסרת חוט שדרה?
כחלק מהליווי שלקחתי, אני משתתפת בקבוצה סגורה ונוכחת לראות, כי כמעט כל המשתתפות ללא יוצא מן הכלל עוברות את התהליך הזה ולמעשה, אם נתעניין אצל כל מי שעשתה אי פעם דיאטה, כולל מי שעברה ניתוח לקיצור קיבה, כולן כולן מתמודדות עם השמירה על המשקל ושימור ההישגים ורובן ככולן מתוסכלות. ולא רק שהן כואבות את העלייה במשקל, הן מוסיפות שמן למדורה וללא טיפת רחמים מלקות את עצמן ומכנות את עצמן בתארים מחלישים וחסרי חמלה.
האור האלוקי עוזב והמציאות נראית אפורה ומדכדכת
לא יודעת מה הפיל לי את האסימון, אבל פתאום נזכרתי במונח הקבלי 'רצוא ושוב' שמתאר את הדינמיקה של ההתחזקות ברוחניות בעולם הגשם שלנו. מסתבר, שממש בדומה לשמירה על המשקל, גם ברוחניות אנו חוות עליה רוחנית, עם תחושה עזה של קרבת אלוקים ואור רוחני גדול, אבל תמיד תמיד, ללא יוצא מן הכלל, לאחר העלייה מגיעה הירידה והיא רחוקה מלהיות נעימה. פתאום הכול נסתם, האור האלוקי עוזב והמציאות נראית אפורה ומדכדכת.
חוק בבריאה, הריתמוס הטבעי שלנו
"נפלתי", "זייפתי", "חטאתי" את מתוודה בבושה, אבל האם זו באמת אשמתך שאת "נופלת"? מסתבר שלא. זהו חוק בבריאה, חלק מהריתמוס הטבעי שלנו כבני אנוש בשר ודם. אנו בתנועה מתמדת של "רצוא ושוב", פעם קדימה ופעם אחורה, פעם למעלה ופעם למטה. ולא, אינך יוצאת דופן. את נורמלית לגמרי, אנושית.
זכיתי בפרס הגדול ואז… בום. נפילה.
את התובנה הזו לקחתי קודם כל למסע ההרזיה שלי. חדלתי מלהלקות את עצמי ונכנסתי ל'מוד' של המתנה סבלנית, עם התחזקות בתפילה לבורא עולם שיעזור לי. אבל יותר מזה, פתאום התבוננתי על העסק שלי וזיהיתי שגם הוא חווה אותה דינמיקה בדיוק. עליה עליה עליה, אור גדול ותחושה שהנה זה קורה וזכיתי בפרס הגדול ואז… בום. נפילה.
הבחירה שלנו מורכבת מאופן התגובה ומשך התגובה
"אוקיי, אז אם את אומרת ימימה שככה זה טבוע בבריאה, אז איפה בעצם הבחירה החופשית והמעורבות שלנו?" את שואלת ובצדק. הבחירה שלנו מתבקשת בזמני העלייה וכמובן בזמני הירידה. ואתחיל מהירידה כי היא מורגשת יותר. כשאנו חוות ירידה בין ברוחניות ובין בעסק, הבחירה שלנו גם היא מורכבת משני חלקים: אופן התגובה שלנו ומשך התגובה.
מה יקרה לך אם תוותרי על הדרמה?
זוכרת שמילים בוראות מציאות? ובכן, לגבי אופן התגובה: כשאנחנו מוותרות על ה"דרמה" שבאה לידי ביטוי במילים חריפות כגון: "נפלתי", "אני אבודה", "אני כישלון", "איום ונורא", "זה אסון", "לעולם לא אצליח", ובמקומן משתמשות במלים "חיוורות" יותר, פחות עוצמתיות או חד משמעיות – אנו מחלישות ומקצרות את השפעת הנפילה ומכניסות אותה לפרופורציה האמיתית שלה.
ההצלחה מדהימה ככל שתהיה, לא באמת ממני
ולגבי משך התגובה: הנפילה כואבת. תמיד. אבל מה שקובע את עוצמת הכאב ומשך הזמן שנחווה אותו, זהו הפער בין תחושת ההצלחה המשכרת – להתרסקות. במלים אחרות, אם נמנע מאותה "דרמה" שחווינו בזמן הכישלון – גם בשעת ההצלחה, לא נשתמש במילים בומבסטיות ולא נעשה ממנה עניין גדול מדי, אלא נהיה בענווה (אחרי הכול ההצלחה מדהימה ככל שתהיה, היא לא באמת מאתנו, אלא מהבורא), כך ממילא לא נחווה התרסקות טוטלית ונקבל את הירידה, כחלק מתבקש מהמהלך הטבעי בחיים ובעסקים. את עדיין איתי?
להיות פשוטה, ממוצעת, מי שאני
אוקיי, אז עכשיו זה נשמע אחרת לגמרי… כי אם אני לא "הצלחה" וגם לא "כישלון", ואם אני לא "תותחית" וגם לא "אפס מאופס", אז בעצם אני יכולה להיות פשוט מי שאני. ימימה, שעושה השתדלות למלא את שלל התפקידים והשליחות שלי פה בעולם, על הצד הטוב ביותר, יהיה איך שיהיה.
ומה אתך ומה את בוחרת להיות? "הצלחה'? כישלון? או אולי… פשוט את? ספרי לי…
***
אם גם את סבורה, שהגיע הזמן לבשר לעולם על השליחות העסקית שלך, באמצעות תוכן כריזמטי, מפיח אמון ומעורר אהדה, את מוזמנת לפנות אלי!
איזה מדהים מה שכתבת!
הרב פינקוס כותב שהקב"ה ברא אותנו במצב של "רצוא- ושוב"
כדי שנחיה תמיד בהשתוקקות,
שלא נחשוב אף פעם שאנחנו באולימפוס, כי הוא אשליה
יהודי תמיד בדרך והוא תמיד מתקדם,
לפעמים זה נראה לעין
לפעמים לא
אבל הרצוא-ושוב הזה הוא מה שנותן לנו את היכולת להיות תמיד במצב של התקדמות
יייוווווו….
הרבנית ימימה ביסמוט כיוונה בול לדבריה של הרבנית ימימה מזרחי בשיעור לפורים:
ספרה שהיתה בכנס של אדריכליות ומהנדסות צעירות וספרה להם שהמהנדסת הראשונה המוזכרת בתורה זו אסתר, הדסה…
לא פשוטים חיייה של אישה, מהנדסת יודעת את הסוד: החיים שלך אף פעם לא ילכו חלק. אף פעם.
את תמיד תהיי בין לבין כמו הדס,
להדס יש שלושה עלים מפני שיש עלה שמאזן את שתי העילות (סיבות) של החיים שלך.
כתוב שקוראים לה הדסה כיון שהיתה בינונית כהדס, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי.
את תמיד נמצאת בין לבין, בין הבעל לילדים בין העבודה לבית,
את אישה בינונית.
רעיה בינונית
ולמה??
אישה מהנדסת יודעת שכשהכל מדהים זה יפול בסוף… וכשמבנה נראה כל כך מפואר " הילדים שלה מדוגמים" כמו אצל עשרת בני המן… גבוה…
זה יפול בסוף. זה יפול!
ואידך זיל גמור…
את תלמידה חכמה אינדברימכאלה!
התחברתי לגמרי לרעיון הזה
כלומר אני מחוברת לרעיון הזה כבר תקופה הקטע שאת מורידה את זה כתוב באליפות רבה
וזה מעלה את זה להכרה ולמודע וממש מביא לי שמחה,
(מקווה שמה שכתבתי לא כולל דרמה😂😂😂
זה כ"כ את!!
שנזכה להתחבר לאור האין סופי הזה
ולזכור שאנחנו רק צינור, מעבר לטוב או פחות שה' מוריד לעולם.
תודה ימימה על המילים הכ"כ מרפ(א)ות.
תמשיכי להפיץ את הטוב הזה בעולם!
אהבתי,
כמה שזה נכון וכולנו יודעים, עדין כמו שאמר אחד מגדולי המוסר המרחק בין המח ללב כמרחק השמים מן הארץ… כך שכל חיזוק מקרב קצת בין המרחקים…
תודה רבה, חני
בוחרת להיות אני!
מאוד אוהבת את הדברים. נכונים בכל התחומים. תודה על התזכורת הברורה והנוגעת והכי חשוב – שנותנת כוח לעבור את התהליך בכל פעם מחדש.
איזה פוסט מדהים!
ימימה את מדהימה:)
ימימה
כתבת את זה כלכך יפה
וזה כלכך נכון. וואוו!!
התחברתי לכל מילה!!!
איזה מדהים מה שכתבת!
הרב פינקוס כותב שהקב"ה ברא אותנו במצב של "רצוא- ושוב"
כדי שנחיה תמיד בהשתוקקות,
שלא נחשוב אף פעם שאנחנו באולימפוס, כי הוא אשליה
יהודי תמיד בדרך והוא תמיד מתקדם,
לפעמים זה נראה לעין
לפעמים לא
אבל הרצוא-ושוב הזה הוא מה שנותן לנו את היכולת להיות תמיד במצב של התקדמות
תודה!!!
אהבתי ממש!
יייוווווו….
הרבנית ימימה ביסמוט כיוונה בול לדבריה של הרבנית ימימה מזרחי בשיעור לפורים:
ספרה שהיתה בכנס של אדריכליות ומהנדסות צעירות וספרה להם שהמהנדסת הראשונה המוזכרת בתורה זו אסתר, הדסה…
לא פשוטים חיייה של אישה, מהנדסת יודעת את הסוד: החיים שלך אף פעם לא ילכו חלק. אף פעם.
את תמיד תהיי בין לבין כמו הדס,
להדס יש שלושה עלים מפני שיש עלה שמאזן את שתי העילות (סיבות) של החיים שלך.
כתוב שקוראים לה הדסה כיון שהיתה בינונית כהדס, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי.
את תמיד נמצאת בין לבין, בין הבעל לילדים בין העבודה לבית,
את אישה בינונית.
רעיה בינונית
ולמה??
אישה מהנדסת יודעת שכשהכל מדהים זה יפול בסוף… וכשמבנה נראה כל כך מפואר " הילדים שלה מדוגמים" כמו אצל עשרת בני המן… גבוה…
זה יפול בסוף. זה יפול!
ואידך זיל גמור…
את תלמידה חכמה אינדברימכאלה!
איזו אמת יפה לא פומפיוזית ולא דמגוגית
לא על ההרים ולא בעמקים.
לא שחורה משחור ולא בוהקת כלבנה
ברה , תמימה ונעימה כ"כ.
כיף לחיות בפשטות..
אהבתי!
ימימה פשוט מקסים!
את אישה מיוחדת!
ואו ואו ימימה,
כמה עומק
כמה חכמה
כמה הכלה
התחברתי לגמרי לרעיון הזה
כלומר אני מחוברת לרעיון הזה כבר תקופה הקטע שאת מורידה את זה כתוב באליפות רבה
וזה מעלה את זה להכרה ולמודע וממש מביא לי שמחה,
(מקווה שמה שכתבתי לא כולל דרמה😂😂😂
ימימה
עצרתי לקרא
את כותבת מהמם, חזק, נוגע
גם התוכן וגם ההגשה שלו.
וואו!!
ימימה מקסים.
את כותבת נפלא.
כל מילה במקומה.
תודה ימימה
מקסים עמוק ומעצים!
זה כ"כ את!!
שנזכה להתחבר לאור האין סופי הזה
ולזכור שאנחנו רק צינור, מעבר לטוב או פחות שה' מוריד לעולם.
תודה ימימה על המילים הכ"כ מרפ(א)ות.
תמשיכי להפיץ את הטוב הזה בעולם!
מדהים ימימה.
אני תמיד אומרת שהמדיה , הרשתות החברתיות , ובכלל ההווי הכללי בדורנו זה או שאת – מאסטרית/ אלופה / ידיי זהב/ אין עלייך/ מושלמת
או
מזעזעת/ אפס/ כישלון/ יש טובות ממך בהרבה/ אולד פאשן וכו' וכו' .
לכן באמת אם נמצאים במקום של ענווה מבינים שה"אליפות" ו"המאסטריות" וה"ידיי זהב" , זה לא באמת אני אלא השם
אהבתי,
כמה שזה נכון וכולנו יודעים, עדין כמו שאמר אחד מגדולי המוסר המרחק בין המח ללב כמרחק השמים מן הארץ… כך שכל חיזוק מקרב קצת בין המרחקים…
תודה רבה, חני