עוצמת הפגיעות

מיהו החזק האמיתי? הקשוח? זה שהולך לו קלף חלק תמיד? או אולי דווקא זה שלא חושש לחשוף את הצד הפגיע שלו?

הוא לא חושש לחשוף את הצד הרך שלו.

הוא לא מסתיר כשכואב.

הוא לא מעמיד פנים.

הוא לא מיופייף ולא מזוייף.

הוא לא מניפולטיבי (או לפחות, הוא מתוחכם מספיק כדי שלא ירגישו שהוא כזה).

הוא אינו מתנשא על אף אחד ולמרות שהוא מקצוען אמיתי, הוא גם יודע לומר "אינני יודע" או "טעיתי".

הוא פשוט הוא.

ויש בו המון עוצמה.

המון עוצמה בפגיעות הזו שהוא לא עושה שום מאמץ להסתיר אותה.

והקהל שלו אוהב אותו. נוהה אחריו. אף על פי ולמרות חוסר המושלמות שלו.

או אולי דווקא בגללה?

סוד הקסם שלו טמון בהבנה, כי כל מה שנשאר לאחר המבול הגדול, לאחר הצפת המידע שרק הולכת ומתגברת וגואה,

זה אך ורק המסר האותנטי שלו.

האמירה האישית והכל כך אמיתית שלו.

המתת שקבל להעניק לעולם.

***

חברל'ך יקרים, החיים שלכם ושלי מלאי מהמורות. ניסיונות, אובדנים ולא מעט כאב.

אין צורך ללכת רחוק כל כך, לירוק דם ולהתאמץ, בשביל לבשר לעולם על העסק שלכם.

אין צורך "לעשות כמו", "להיות גם" ולחיות בניסיון תמידי שלא לפגר אחרי התכתיבים של הטכנולוגיה.

היכולת ליצור תהודה בעולם המתוקשר שלנו היום, נראית אולי קשה מתמיד.

והיא אכן קשה מתמיד, למי שנשבה במירוץ העכברים ומתרוצץ לחפש את "הגבינה" במקום שכולם מחפשים.

היא קשה מתמיד עד בלתי אפשרית, למי שמצטרף ל"רעש" ומייצר בעצמו "רעש" נוסף.

אבל, באותה מידה בדיוק, היא גם קלה מתמיד, למי שחכם מספיק לעצור לרגע,

להתכוונן למרכז הפנימי שלו ולשוב, למקום הפנימי של השקט.

למקום בו מוסרות הקליפות החיצוניות ונותר רק המסר הפשוט, אמיתי וחשוף וחף ממניירות.

במקום ההוא מצויות האהבה. הקבלה העצמית. הרכות. הפגיעות.

זהו המקום של שפת הלב, ששום טכנולוגיה לא יכולה ולעולם לא תוכל לה.

זהו המקום הרלוונטי תמיד.

המקום בו אנחנו מתקשרים כבני אדם עם בני אדם.

וזהו בדיוק המקום בו תוכלו להשיג כיום את הקשב של הקהל שלכם.

וגם להישאר נאמנים לעצמכם.

המקום הנכון עבורכם להיות…