אני לא יודעת כלום על שום דבר. מעולם לא ידעתי. אמנם למדתי היסטוריה ואזרחות וגיאוגרפיה (גם תולדות האמנות) ואפילו הוצאתי בגרות לא רעה, אבל בשנייה שזה נגמר, שכחתי הכל.

אני לא קוראת חדשות, לא מאזינה לרדיו ולא צופה בטלוויזיה. אני לא גולשת באינטרנט, מלבד לאתרים הנחוצים לעבודה שלי ולא משתמשת ב"ווייז".

ולא, אני לא נמנעת מהם רק בגלל שאני שומרת מצוות, אני פשוט אדישה כלפיהם.

הייתם חושבים שלפחות מבחינה מקצועית, אני אכיר את הפרסונות המובילות והטרנדים החמים, אבל צר לי לאכזב אתכם, מעולם לא למדתי כתיבה שיווקית באף מסגרת פורמלית (או לא פורמלית) ואפילו את סטיב ג'ובס וביל גייטס הכרתי דרך הויקיפדיה.

אני לא הרפתקנית ושונאת חידושים ומעדיפה תמיד שניצל וצ'יפס על פני כל מנה אחרת. אני לא נוהגת ברכב, החיים שלי מסתובבים בדל"ת אמותיי ואני חובבת שיגרה מובהקת. אפשר בקלות לכנות אותי פרובינציאלית.

ולא שאני מעלה על נס את הבורות שלי, לא שאני מתגאה בה, באמת שלא. דווקא ניסיתי ללמוד ולקרוא ולהתעניין, אבל איכשהו תמיד הייתי יותר ממוקדת פנימה מאשר במתרחש בחוץ והאינפורמציות הללו פשוט מחליקות כמו שמן על מים, מסרבות להיטמע בתוכי.

ובכל זאת, אף על פי ולמרות הבורות המזעזעת שלי, ולמרות שאני דוסית ולא מעודכנת, כתבתי מאות תכנים לחברות ועסקים בכל תחום שלא יעלה על הדעת: החל במערכות אחסון ותובלה, קייטרינג לאירועים, שמאות, קוסמטיקה, מערכות ניטור ורפואה סינית וכלה באימון למציאת זוגיות, להרזיה ורפואת תדרים. 

כשהמשוב המרכזי שקבלתי מאותם בעלי עסקים היה תמיד: "אבל איך ידעת?! זו בדיוק אבל בדיוק הנקודה. זה מה שתמיד ניסיתי להעביר ללקוחות שלי ולא ידעתי איך. זה כאילו את מדברת מתוך הפה שלי!".

איך באמת?

נורא פשוט. כי יש משהו שהוא אינו תלוי מידע או זמן, משהו נצחי וגדול בהרבה מכל אפליקציה מתוחכמת ככל שתהיה, משהו, שלא השתנה מאז בריאת העולם – היותנו בני אנוש, הפועלים מתוך רגשות אהבה, תשוקה או כאב.

וכשצריך לזהות את הכאב של קהל היעד שלכם, אני פשוט עפה על עצמי. 

כי אם יש משהו שאני כן יודעת…

זה מהו אובדן, מהם געגועים ומהי יתמות.

 אני יודעת מהו הפחד להיכשל ומהם רגשי נחיתות.

אני יודעת מה זה להיות שונה ואיך זה להרגיש לא שייכת

ועד כמה הרצון להיות שייך או "מאושר" משמעותי.

אני יודעת מה זה להלחם לבד מול דעת הרוב

 מה זה להיות בעלת דמיון ושאר רוח

ועד כמה חברה לא סובלנית היא הרסנית.

אני יודעת איך זה להעלות 30 קילו ולא להכיר את עצמך

אני יודעת מה זה להיות דחוי, סוג ב' ומבוזה

אני יודעת איך זה לגדל ילד שלא שלך

ואיך זה לא לגדל ילד שהוא שלך…

אני יודעת מהו רעב לחום ולחיבוק

ואני יודעת את טעם הבדידות, הקושי והמאבק

אבל, אני גם יודעת את תחושת ההתעלות כשמדבירים את הפחד

אני יודעת את מתיקות ההצלחה והניצחון

אני יודעת להתגלגל מצחוק ואת טעם ההשתטות

אבל מעל לכל… אני יודעת להרגיש…

וזה מה שהופך אותי לטובה כל כך במה שאני עושה   

ימימה ביסמוט ילידת 67, בוגרת תיכון "בליך" והמכון הטכנולוגי בחולון, בעלת תואר בעיצוב גראפי מטעם אונ' תל אביב, שומרת מצוות משנת 1996, בעלת עסק עצמאי לכתיבה שיווקית מאז 2005, בצמיחה אישית ועסקית מתמדת. נשואה בשנית ובאושר, אימא ל-7 (ארבעה שלו, שניים שלי ואחרון חביב משותף) וסבתא בהתהוות…